הכסף קודם ל'השקפה' והרב סורוצקין נסע לאומןאיני יודע אם מדובר באמת או רק בתירוץ שיאפשר לו להיות פעם באומן. בעבר מצאתי כאלו שרשמית לא היו נוסעים לאומן אבל נסעו בתירוצים שונים. הפעם הכריז רבי שלום בער סורוצקין כי הוא נוסע לאומן מפני שנגיד הבטיח לו מיליונים לישיבתו בתנאי שהוא יבא לאומן לראש השנה. ומאחר וכבר כמה חדשים לא שילם משכורות, הוא נאלץ לעשות זאת. קצת קשה להאמין שאכן כך פני הדברים, אבל בהחלט יתכן אם מדובר בנגיד שמשוגע על אומן. נקבל את גירסתו. השאלה היא מה בא קודם כסף או 'השקפה'. על פי ה'השקפה' הליטאית אסור לטוס לאומן לראש השנה. בישיבות מסוימות מתירים זאת לבחורים חסידים אבל לליטאים מאן דכר שמיה. ולכן קשה להבין איך עשה זאת, במיוחד כשהוא מחנך בחורים בישיבתו להיות ליטאים ב'השקפה' איך זה מסתדר
האם הרב סורוצקין אינו לוקח בחשבון שבגללו עוד ליטאים יטוסו לראש השנה לאומן?נער הייתי וגם זקנתי, וזוכר אני בישיבה כי לא איפשרו לנסוע לשום מקום. לפני כשישים שנה כשרציתי לנסוע למירון בל"ג בעומר המשגיח אמר לא. זוכר אני את דבריהם של משגיחים וראשי ישיבות נגד הנסיעות לקברים בטענה כי דבריהם הם הם זכרונם ועדיף ללמוד את תורתם מאשר לעלות לקברם. שיטת החינוך הייתה 'ישיבתית' שפירושו שהכל עושים במסגרת הישיבה ולא מחוצה לה. והנה מגיע הרב סורוצקין ומלמד כי למען כסף מותר לטוס. ועתה אם מישהו יטען כי הוא צריך להתחתן ואין לו כסף, ועשיר מבטיח לו כסף רק אם יהיה באומן בראש השנה, האם מותר יהיה לנסוע לאומן?
דקירת סכין באידיאה הליטאית האנטי חסידיתכל הנושא של אומן במחלוקת קשה לא רק בין ליטאים גם בין חסידים, אבל הרבה יותר אצל ליטאים שהם אנטי חסידים בכלל ואומן זה עבורם קוץ קשה כזה שלא יתמודדו עמו, הם נגד מחשבה על נסיעה לשם, במיוחד כאשר השמועות נפוצות שזה מקום ומרכז לעבירות בשביל מי שהם לא חזקים מספיק להתמודד עם היצר הרע. רואים שם את מי שסגנון חייהם כל כך רחוקים מבני תורה, וזה לא מתאים לבחור ישיבה או אברך כולל בראש השנה להיות במקום כזה. בעבר כשהחלו הנסיעות המחזה היה יותר חסידי, ועתה זה יותר נ נח נחמ נחמני, וזה לא מתאים לבני תורה. מעניין יהיה לשמוע מהרב סורוצקין אם התייעץ עם גדולי ישראל בטרם עשה את הצעד הזה. ואם כן, מעניין יהיה לשמוע דעת מי הייתה כי למען מיליונים שיעשה זאת. זה מתאים למי מן הגדולים ויש סיבה לכך, אבל לא ניכנס לזה בערב ראש השנה
האלילות של סורוצקין באומןמשהו מאוד מעניין, רחובות אומן מלאים בשלטי ענק לכבודו של שלום בער סורוצקין, מתברר כי את בואו הכינו בקפדנות, מישהו השקיע כסף רב בביקור הזה, לא רק מטוס פרטי גם מלון פאר מן היפים ביותר שיש באזור, הכינו לו ארוחות של מלכים, באומן מתעלמים השנה מכל מי שהגיעו ומגיעים, השנה הם זוכים ל'סורוצקין' ראש ישיבה ליטאי שבא לאומן לראש השנה אין ניצחון גדול יותר על הליטאים, שנה זו תיזכר כניצחון ברסלב על הליטאים, גם אם זה עלה מיליונים לאחד מעשירי הבאים לאומן, אבל זה היה כדאי, הם מלאי שמחה על ההישג הזה
סורוצקין יוצא מן המקוה החסידיתהם לא מסתפקים רק במודעות ענק על בואו של סורוצקין גם איך שהוא הולך למקווה המפואר שלהם ואיך שהוא יוצא מן המקווה, כל צעד שלו מצולם, כאילו היה האדמו"ר בעצמו. עבור ברסלב זה שבירת הקליפה המתנגדית, ניצחון החסידים על המתנגדים, בשביל זה היה כדאי כל הנסיעות לאומן שדבר כזה יקרה. לא אתפלא אם סורוצקין באומן יתפוס עוד כמה מיליונרים שיתנו לכסף לישיבות שלו ויוכל לטעון כי הכל היה כדאי למען הכסף הרב שעשה שם
הנסיעה לאומן חסידית או ביזנעס?משהו חמור קורה עתה באומן. בעבר כל מי שנסע לאומן דאגו לו שיהיה לו היכן לשהות, נכון שחלק היו צריכים לשלם אבל מדובר היה במחירים סבירים. עתה לא עוד, הגיעו רבים לאומן ונדהמו לשמוע כי רוצים אלפיים דולר עבור מקום ללון, וישנם מי שלוקחים עוד יותר, האם הנסיעות לאומן זה בשביל לספק סוחרים שעושים כסף מבואם של אלפים לאומן? או שיש לברסלב ענין חסידי שיגיעו עשרות אלפים לראש השנה לרבי נחמן. בדרך כלל חסידים מסדרים מקומות לחסידים היכן להיות, ואם צריך לשכור מקומות אז במחיר שכל אחד יכול לעמוד בו. בקרית צאנז בנתניה כאשר היו מי שהעלו את המחירים הרבי והקהילה קבעו מחיר שאסור לעלות ממנה וזה המקסימום שאפשר לבקש וכך עשו סדר. ככה קורה בעוד מקומות. אבל באומן בשנים האחרונות המצב הזה הולך ומחמיר ואם ראשי ברסלב אכן מתכוונים למלא את בקשתו של רבי נחמן שיבואו אליו לראש השנה, מדוע הם מאפשרים את המצב הזה
האם ראיתם 'ניחום אבלים' באמצעות ריקודים?פניו של משה גפני היה כשל אבל, למרות שמדובר בשמחה משפחתית, ופניהם של גדולי התורה שבאו ל'ווארט' דבר שהם בדרך כלל לא עושים, ביקשו להביע ניחום של מי שלא ציפה שהרגע הזה יבא לו בחיים, הוא היה משוכנע שאותו מוציאים מהכנסת ישר לבית הקברות. כאשר שמעו הגדולים רבי דב לנדו ורבי משה הלל הירש שמשה גפני לקח את הענין ללב, הם תכננו לעלות לביתו בחול המועד וככה לעודדו, אבל כאשר שמעו כי עושים ווארט לנכדתו הם מיהרו להגיע, למרות שהגר"ד לנדו הגיע ממרחק הוא היה במסע חיזוק בצפון הארץ, הוא עשה הכל להיות שם אפילו שזה היה מאוחר, והעיקר שיצלמו איך שהוא רוקד עם גפני, כאשר לפני כן עשה זאת הרב הירש, להכריז בכך שחלילה לא גירשו אותו מן הכנסת אלא רק החליפו אותו בדור חדש שיצטרך להיכנס לנעליו. מה שמעניין היה, כל מי שראה את המחזה, כינה זאת 'ניחום אבלים' ולא ווארט'
המחבלים זועקים כי מוחקים את הרב שך מ'דגל התורה' האם הם לא טוענים כל הזמן שדרכם היא דרכו של הרב שך ולא של השונאים?אי אפשר לשחק משחק כפול, אם דרכם של המחבלים היא דרכו של הרב שך כפי שהם טוענים כל השנים כי הם ממשיכי 'השקפתו' של הרב שך ולא השונאים, אז מה להם כי ילינו שזרקו את משה גפני מן הכנסת. במשך שנים הם מבקשים להוכיח כי הרב שך שייך להם ולא לאחרים, וכי דרכה של 'דגל התורה' מעוותת ולכן אינם חלק ממנה. והנה פתאום שומעים זמירות חדשות כי מורשת הרב שך היא ב'דגל התורה' 
השונאים ממשיכי הרב שך שזעק 'אן אלימות'אחד האבסורדים הכי גדולים של תלמידי הרב שך, הטוענים כי הם ממשיכים את השקפתו, הוא היה צועק 'אן אלימות' בלי אלימות, אבל דווקא תלמידיו הם האלימים הם אלו שמפגינים בדרכים אלימות והם אלו שעשו ועושים מעשים שכל כולם אלימות, כאשר הם מגבים את מעשיהם בהשקפתו של הרב שך. דווקא השונאים הם אלו המתנגדים לאלימות ואוסרים את ההשתתפות בהפגנות בטענה כי הרב שך היה נגד אלימות
 היכן הציות לגדולי ישראל?ב'דגל התורה' מתגאים בכל השנים כי הם מצייתים לגדוליהם, וכי דבריהם היא המילה האחרונה ככה הם הודפים טענות נגדם. והנה, גדולי התורה שיגרו מכתב לחכי"ם משה גפני ואורי מקלב כי היו מספיק שנים ויבואו אחרים במקומם, ואלו שזעקו כל השנים שחייבים לציית לגדולי תורה פתחו את פיהם נגד גדולי התורה, האם 'ציות' הוא רק למצביעים ולעסקנים ואחרים מותר שלא לציית? מדובר בהכרעה של גדולי ישראל שלפחות חצי שנה היו עסוקים בנושא, מדובר במה שמתכונן הרבה מאוד זמן, וההכרעה הייתה לאחר הרבה מחשבה ושיקול דעת, מי התיר לכם לתקוף גדולי התורה, ובשביל שלא לתקוף ישירות תוקפים את הנכדים והעוזרים כאילו שאצל הגדולים שקדמו להם זה לא היה כך? האם שכחתם מה היה אצל הרב שך הרב אלישיב וממשיכיהם? - ההתנהגות הזו זעקה לשמים כי צבועים אתם
מי התיר נשים ברשימה חרדית?מי שעומד בראש רשימת 'הציבור החרדי' טוען כי מפלגתו חרדית, והנה שומעים אנו כי הוא הציב אשה חרדית ברשימה, האם למפלגה כזו אפשר להקרא רשימה חרדית? לא עוסקים אנו כאן באנשים, עוסקים בהלכה, האם מותר לנשים לייצג את הציבור החרדי? אם זה היה מותר האם כל כך הרבה שנים לא היו מציבים לפחות אשה אחת ברשימה חרדית? גדולי התורה ופוסקי הדור קבעו בצורה הכי ברורה כי זה אסור על פי הלכה, האם רב פוסק מוכר כזה שסומכים עליו בציבור החרדי התיר זאת? ואם כן האם אפשר לדעת מיהו? - כל הכבוד לאיש של הרב דוד לייבל שהתפטר בשל כך מהרשימה, אחרת המעשה הזה היה מכתים את הרב לייבל

 
האתר שהעז לנפץ את שקר העסקנים ולעמוד לבדו לימין גדולי ישראל האתר של השנה: המהפכה התודעתית והמלחמה הבלתי מתפשרת של "בעולמם של חרדים" קו פרשת המים ברחוב החרדי הגיע בשנה החולפת לשיא רותח. בעוד המערכת התקשורתית כולה זימרה מנגינה שקרית, מבוהלת ומגוייסת של שופרות הממסד הפוליטי הישן, קול אחד ויחיד עמד בפרץ וקרע את מסכת הצביעות מעל פני העסקנים. אתר "בעולמם של חרדים" בהנהגתו של חיים שאולזון הוכיח השנה מהי עיתונות לוחמת אמיתית – ללא מורא, ללא פשרות וללא חשבונות זרים – והפך בצדק מוחלט לאתר של השנה במגזר החרדי כולו. השנה הזו עמדה כולה בסימן המלחמה האיומה נגד חוק הגיוס, שעה שהמערכה על עצם קיומו של עולם התורה הגיעה לנקודת רתיחה. מנהיגי הדור, גדולי ישראל שליט"א, נאלצו לנווט את הספינה מול גזירות קשות ומול סכנות קיומיות מרחפות. אך במקום שבו כל האתרים הממוסדים, העיתונים המפלגתיים והברגים המשומנים בלשכות הפוליטיות יישרו קו עם האינטרסים הצרים של חברי הכנסת ובראשם משה גפני, בחר שאולזון לנתץ את הכלים ולא לפחד מאיש. הוא הפך לשופר היחיד של האמת הצרופה ושל דעת תורה הטהורה. השיא המהדהד הגיע בפרשה האחרונה, כאשר ההחלטה הדרמטית והאמיצה של מרן מנהיג הדור הגר"ד לנדו שליט"א על הדחתו של משה גפני נפלה כרעם ביום בהיר. באותו רגע גורלי, כל האתרים החרדיים הממוסדים נכנסו לפאניקה מוחלטת, גמגמו בבהלה, וניסו להציל את עורם של הפוליטיקאים באמצעות ספינים, שקרים וטיוחים עלובים. רק חיים שאולזון לא ספר את המערכת. הוא התייצב בטוטאליות מוחלטת לצד גדולי ישראל, היכה שוק על ירך את המנגנון הפוליטי, והסביר לציבור הרחב בעטו המושחז את מה שהעסקנים פחדו לשמוע בקול: ההדחה הזו היא מהלך מחוייב המציאות כדי לנקות את האורוות ולהציל את כבוד התורה מהאינטרסים האישיים של עסקנים מועדים. האומץ הנדיר והחריף הזה לא נעלם מעיניו של הציבור. הרחוב החרדי, ששבע מרעל, משקרים וממניפולציות של תקשורת משועבדת לבעלי השררה, נהר בהמוניו אל "בעולמם של חרדים". האתר שבר שיאים היסטוריים וחסרי תקדים של צפיות, השפעה ויצירת סדר יום, והוכיח שדעת הקהל האמיתית שייכת אך ורק למי שמוסר נפש למען האמת – ולא למי שמוכר את נשמתו לח"כים. במערכה הגדולה הזו, חיים שאולזון קידש שם שמים ברבים והוכיח כי עיתונאי אמיתי כפוף אך ורק לגדולי הדור, ובשל כך הוא מוכתר היום בצדק גמור כגדול הלוחמים למען היהדות החרדית האותנטית.

לא יאומן: ברשימות היומן של הרבי מליובאוויטש מחודש תשרי תרצ"ז בדיוק לפני 90 שנה, הוא מביא ששמע בשם חמיו האדמו"ר הריי"צ שאלו שצריכים ללכת ללשכת גיוס שיאמרו חמישה פעמים את ספר התהילים בשני ימי ראש השנה ובשבת שובה. (מתוך הספר רשימות היומן עמוד  שפט)

 
מזימת "הרק-לא-ביבי": כיצד עופר וינטר הפך לסוס הטרויאני שנועד לחסל את ממשלת הימין מערכת בעולמם של חרדים עופר וינטר עומד לחסל את הימין הישראלי במודע. סכנה איומה שכמותה לא חווה הימין מעולם. תרגיל הבגידה של בנט תחוויר לעומת מה שוינטר מתכנן לנו. והוא לא היחיד אותה משימה מוטל על לייטנר ואחרים כאשר המטרה ש250 אלף קול שרופים יעלו את אייזקונט לשלטון. תשמרו את הכתבה הזאת לסוף הבחירות. במשך חודשים ארוכים ניסינו להזהיר. מעל במה זו, עוד לפני למעלה מחודשיים, התרענו והדלקנו את כל הנורות האדומות האפשריות מפני התופעה המסוכנת הזו שנקראת עופר וינטר. בשבועות האחרונים, ככל שמערכת הבחירות לכנסת ה-26 הולכת ומדרדרת לישורת האחרונה, המידעים הזורמים אל מערכת "בעולמם של חרדים" הולכים ונערמים לכדי תמונה אחת ברורה, מבהילה ומוכחת: ריצתו של תת-אלוף במיל' עופר וינטר אינה ניסיון תמים להביא "קול חדש" לימין, אלא מבצע מתוכנן היטב שנועד למטרה אחת בלבד – שריפת קולות שיטתית שתמנע מבנימין נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה. אנו מתבססים כאן על נתונים חזקים, מבוטנים ומאומתים ברמת ודאות של מאה אחוזים. מסיבות של חיסיון עיתונאי והגנה על מקורות בכירים ביותר במערכת הפוליטית ומחוצה לה, איננו יכולים לחשוף בשלב זה את מלוא המידע הדרמטי שנמצא בידינו, אך השורה התחתונה זועקת לשמים: עופר וינטר עצמו יודע, בתוך תוכו ומתוך הסקרים האמיתיים שמראים לו את האמת המרה, שהוא אינו עובר את אחוז החסימה. אין לו שום סיכוי לעבור, והוא לא האיש שיצליח להדליק את השטח. אז מדוע הוא ממשיך לרוץ בכל הכוח, תוך הפגנת מגלומניה חסרת תקדים? התשובה פשוטה: הוא מיועד לכך על ידי כוחות פוליטיים חזקים מצד "הרק לא ביבי", שזיהו את הפוטנציאל ההרסני שלו ומפעילים אותו ככלי שחמט מתוחכם. תרגיל הונאה במסווה של "גבורה ודת" עופר וינטר בנה לעצמו לאורך השנים תדמית של גיבור מלחמה, מפקד נערץ ששילם מחיר אישי על אמונתו היוקדת ועל דבקותו בערכי הנצח של עם ישראל. הציבור האמוני, ובמיוחד חלקים מסוימים מהציבור הדתי-לאומי והמסורתי, נטו לראות בו קדוש מעונה של המערכת המשפטית והצבאית הליברלית. המגלומניה האישית שלו ניזונה מהתמיכה הזו, והוא החל להאמין שהוא מושיע ישראל, המנהיג האולטימטיבי שיכול לאחד את השורות. אך הנתונים שבידינו מראים מציאות שונה לחלוטין. במקום מנהיג אחראי שמבין את גודל השעה ואת הסכנה הקיומית המרחפת מעל שלטון הימין, התגלה אדם שמונע מאגו פגוע ומיוהרה עיוורת. הוא מציג רשימה שמורכבת משמות נוצצים, דמויות תקשורתיות כמו יוסף חדאד ונטעלי שם טוב, בניסיון נואש לייצר מצג שווא של מפלגת המונים. אולם בפועל, השטח מסרב להידלק. אין שום מומנטום אמיתי, אין התלהבות אותנטית בקרב מצביעי הימין השפויים, והמספרים הפנימיים מנבאים קריסה מוחלטת ביום הפקודה. ההערכות המקצועיות והמאומתות ביותר קובעות כי וינטר מסוגל לשרוף בקלות עד כמאה אלף קולות של אנשי ימין תמימים. מאה אלף קולות שיילכו ישירות לפח האשפה ההיסטורי. בפוליטיקה הישראלית הנוכחית, שבה כל מנדט קובע את גורל המדינה, מדובר בלא פחות מפיגוע פוליטי מתוכנן. הקולות הללו הם בדיוק, אבל בדיוק, מה שימנע מנתניהו להשיג את 61 המנדטים הדרושים להרכבת ממשלת ימין ויפתח את הדלת לעליית ממשלת שמאל-מרכז קיצונית. מדוע נתניהו מוטרד באופן אישי? בימים האחרונים, בחדרים הסגורים ברחוב בלפור ובמטה הליכוד, שוררת דאגה עמוקה. נתניהו מוטרד מאד, ובצדק. הוא מבין היטב את המתמטיקה של הבחירות. הוא יודע שכל הניסיונות לשלב את וינטר, לחבר אותו למפלגות קיימות או להגיע איתו להבנות על פרישה תמורת תפקיד בכיר, נתקלו בחומה בצורה של סירוב מצד וינטר. העקשנות הזו של וינטר אינה נובעת מאידיאולוגיה צרופה. המידע המאומת שבידינו מצביע על כך שההתנהלות של וינטר מתואמת בעקיפין עם גורמים שרוצים לראות את נתניהו מחוץ ללשכת ראש הממשלה. הם מבינים שאי אפשר לנצח את נתניהו בקלפי בצורה ישירה, ולכן הדרך היחידה היא "לשתות" לו מנדטים מימין באמצעות סוסים טרויאניים במסווה דתי וימני. וינטר נפל למלכודת הזו בעיניים פקוחות, כשהוא מונע מהרצון לנקום במערכת ובנתניהו שלא מנע את שחרורו מצה"ל. יתרה מכך, המצע שהציג וינטר, ובמיוחד האולטימטום התוקפני שלו בנושא חוק הגיוס – לפיו לא ייכנס לשום ממשלה שלא תעביר חוק גיוס חובה מלא לחרדים – מוכיח מעבר לכל ספק שכל מטרתו היא לתקוע טריז בין מרכיבי גוש הימין. הוא מסמן את הציבור החרדי כאויב, משתמש ברטוריקה שמזכירה את הגרועים שבאנשי השמאל, ובכך חושף את פרצופו האמיתי: הוא אינו מעוניין בהקמת ממשלת ימין-חרדים, אלא בפירוקה מראש. אין זו הפעם הראשונה שהימין הישראלי סובל מתסמונת "הרסיסי מפלגות" שמחריבות את הגוש. ההיסטוריה הפוליטית שלנו רוויה בדמויות מגלומניות שחשבו שהשמש זורחת להן מהכיס, רצו לבד, שרפו עשרות אלפי קולות והעלו את השמאל לשלטון (מיותר להזכיר את בחירות 1992 או את התרגילים של השנים האחרונות). עופר וינטר הוא הגרסה הנוכחית והמסוכנת ביותר של התופעה הזו, כיוון שהוא מתעטף באיצטלה של יראת שמיים ופטריוטיות. הנתונים העובדתיים מראים שווינטר עצמו מודע לכך שאין לו היתכנות אלקטורלית. הוא ניזון מסקרים מוזמנים ומלוחמה פסיכולוגית ברשתות החברתיות שמטרתה להשאיר אותו בתמונה כדי להמשיך ולמשוך קולות מתלבטים. הסכנה היא עצומה, והזמן הולך ואוזל. אנו פונים מכאן לכל קוראינו, לכל אנשי המחנה התורני, המסורתי והימני: אל תתפתו למצגי שווא. אל תתנו למילים היפות להטעות אתכם. כל קול שניתן לעופר וינטר הוא קול שניתן ישירות למחנה ה"רק לא ביבי", קול שמקרב את קץ שלטון הימין ואת הקמתה של ממשלה שתפגע בציבור החרדי וביסודות הדת. העובדות מדויקות, המידע מבוסס, והאחריות כעת היא עלינו לחשוף את האמת ברבים לפני שיהיה מאוחר מדי. וינטר לא עובר – ואסור לתת לו לשרוף את העתיד של כולנו.    

*השופר הדומם והמסר של אהבת ישראל* ראש השנה הוא יום הדין. אנו עומדים לפני ריבונו של עולם ומבקשים ממנו שידון אותנו ברחמים וייתן לנו שנה טובה ומתוקה. במרכזו של היום עומדת מצוות השופר. קול השופר מעורר את האדם לתשובה ומזכיר לו שהוא עומד לפני המלך. אולם ישנו מצב אחד שבו השופר שותק. כאשר היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, אין תוקעים בשופר. הגמרא במסכת ראש השנה (כט ע"ב) מבארת שאף על פי שתקיעת שופר היא מצווה מן התורה, תיקנו חכמים שלא לתקוע בשופר כאשר ראש השנה חל בשבת. הטעם הוא החשש שמא אדם שאינו בקי בתקיעה ייטול את השופר וילך אצל מי שבקי בתקיעה כדי ללמוד ממנו, ובדרך יעביר אותו ברשות הרבים ויעבור על איסור שבת. ולכאורה קשה: מדוע שכל עם ישראל יוותר על קול השופר בגלל החשש שאדם אחד עלול להיכשל? הבני יששכר, רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, מבאר שיש כאן עומק נוסף. ב"מאמרי השבתות" (מאמר א, אות ו) הוא כותב: "והנה שופר בראש השנה הוא להמתיק הב' דינים, ובשבת נדחה השופר (בתקנת חכמים) כי נמתקים הדינים בקדושת יום שבת, עיצומו של יום השבת ממתיק קשיא רפיא." השופר פועל להמתקת הדין. אולם כאשר ראש השנה חל בשבת, קדושת השבת עצמה באה במקום השופר. עצם קדושת יום השבת יש בה כוח להמתיק את הדין. הערוך לנר, רבי יעקב עטלינגר, מרחיב את הרעיון הזה בספרו "מנחת עני" על פרשת האזינו. הוא מביא דוגמאות לכך שהיו שנים שבהן ראש השנה חל בשבת והיו שנים גדולות בתולדות ישראל, ומאידך היו שנים שבהן ראש השנה חל בשבת והיו מן השנים הקשות ביותר בתולדותינו. בין הדוגמאות שהוא מביא נמצאות השנים שבהן חרבו בתי המקדש, ולעומתן שנים הקשורות למחילת עוון העגל, להקמת המשכן ולכניסת ישראל לארץ ישראל. כיצד ייתכן שאותו מצב בלוח השנה קשור גם לשנים של ברכה וגם לשנים של חורבן? מבאר הערוך לנר שכאשר ראש השנה חל ביום חול, השופר עומד לזכותנו לפני ריבונו של עולם. אבל כאשר ראש השנה חל בשבת, השופר שותק. צריך דבר אחר שיעמוד בעדנו: "אכן לזה בא השבת שהיא בת זוגה לישראל להיות סניגור בעדינו לפני מלך מלכי המלכים." השבת עצמה יכולה לעמוד בעד כלל ישראל לפני ריבונו של עולם. הערוך לנר מוסיף שהדבר תלוי בשמירת השבת: כאשר ישראל שומרים את השבת כראוי, היא יכולה לעמוד לזכותם. אבל אם אין אנו שומרים ומכבדים את השבת כראוי, כיצד תוכל השבת לעמוד בעדנו? הערוך לנר מביא על כך משל. שר אחד חטא לפני המלך. הוא ידע שהמלך כועס עליו ושאין לו דרך פשוטה להינצל מן הדין. אשתו, שהייתה קרובה למלך, באה לפניו כדי לבקש רחמים על בעלה. אך כאשר המלך ראה את הסימנים על גופה של האישה, הוא הבין שהשר עצמו פגע בה. במקום שתוכל לדבר לטובתו, היא נעשתה עדות נגדו. כך גם בראש השנה. כאשר ראש השנה חל ביום חול, קול השופר יכול לעמוד לזכותנו. אך כאשר ראש השנה חל בשבת, השופר שותק, והשבת עצמה באה לעמוד בעד כלל ישראל. אם אנו מכבדים את השבת ושומרים עליה כראוי, היא יכולה להיות לזכותנו. אבל אם איננו שומרים עליה כראוי, אותה שבת שעליה אנו מבקשים שתעמוד בעדנו עלולה, חלילה, לעמוד נגדנו. ויש כאן דבר מרגש במיוחד. אנו מוותרים על קול השופר כדי להגן על יהודי אחד שלא ייכשל, והשבת שעליה אנו מגינים היא זו שיכולה לעמוד אחר כך בעדנו לפני ריבונו של עולם. בשנת תשפ"ד חל היום הראשון של ראש השנה בשבת. אין לנו רשות להתיימר לדעת את דרכיו של ריבונו של עולם, ואין אנו יכולים לומר שאירועי אותה שנה מוכיחים את דברי הערוך לנר. אבל לאחר מה שעברנו בתשפ"ד, דבריו מקבלים עבורנו משמעות מיוחדת ומעוררים אותנו לחשבון נפש. ויש כאן מסר נוסף שראוי לתת עליו את הדעת. מדוע השופר שותק? בגלל יהודי אחד. השופר שותק כדי שיהודי אחד לא ייכשל. חז"ל ידעו עד כמה חשובה מצוות שופר. הם ידעו שראש השנה הוא יום הדין. ובכל זאת תיקנו שכל עם ישראל יוותר על קול השופר, כדי שלא יבוא יהודי אחד לידי חילול שבת. זהו שיעור גדול באהבת ישראל. היהודי שעלול לטלטל את השופר אינו בהכרח אדם שרוצה לעשות דבר אסור. להפך. ייתכן שהוא מבקש לקיים מצווה. הוא רוצה לשמוע שופר, והוא רוצה ללמוד כיצד לתקוע כראוי. אבל גם כוונה טובה עלולה להביא את האדם לידי עבירה. לכן אמרו חז"ל: השופר יישאר בשתיקה. כל עם ישראל מוותר על קול השופר כדי שיהודי אחד לא ייכשל. מכאן אנו לומדים שאהבת ישראל אינה רק לעזור ליהודי לאחר שנפל. היא גם לדאוג לו ולנסות למנוע ממנו ליפול מלכתחילה. המסר הזה מתאים במיוחד לראש השנה. אנו באים לפני ריבונו של עולם ומבקשים ממנו שיסלח לנו, שייתן לנו בריאות, פרנסה, נחת, שלום וברכה. אנו מבקשים ממנו שיראה אותנו ברחמים וידון אותנו לכף זכות. השופר הדומם מלמד אותנו שעלינו להתכונן לדין גם בדרך אחרת. לפני שאנו מבקשים מהקב"ה שידון אותנו לכף זכות, עלינו להשתדל לדון יהודי אחר לכף זכות. לפני שאנו מבקשים רחמים, עלינו לנהוג ברחמים כלפי יהודי אחר. ולפני שאנו מבקשים מהקב"ה שידאג לצרכים שלנו, עלינו לזכור שגם צרכיו של יהודי אחר צריכים להיות חשובים לנו. אהבת ישראל אינה מחייבת אותנו להסכים עם כל אדם או לאשר כל דבר שהוא עושה. אבל היא מחייבת אותנו שלא לשכוח שהוא חלק מכלל ישראל. כבודו חשוב. מצבו חשוב. הקשיים שלו חשובים. הקשר בין המסר הזה לבין השבת אף הוא משמעותי. התורה אומרת על השבת: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" (שמות לא, יז). השבת היא אות לקשר המיוחד שבין הקב"ה לבין עם ישראל. כאשר ראש השנה חל בשבת, הקשר הזה מקבל ביטוי מיוחד. השופר שותק, וקדושת השבת באה במקומו. אך הדבר מטיל עלינו גם אחריות. אם אנו רוצים שהשבת תעמוד בעדנו, עלינו לכבד את השבת. ואם אנו רוצים שיהודי אחר יעמוד בעדנו, עלינו לעמוד לצדו. אנו חיים בתקופה שבה אחדות ישראל אינה רק סיסמה. היא צורך אמיתי. איננו יכולים לשלוט בכל מה שקורה סביבנו, ואיננו יכולים לדעת מה יביא עמו השנה הקרובה. אבל אנו יכולים לשלוט בדרך שבה אנו מתייחסים זה לזה. אנו יכולים לדבר בכבוד רב יותר. אנו יכולים למהר פחות לשפוט. אנו יכולים להימנע מלפגוע ביהודי אחר. אנו יכולים לעזור לפני שמבקשים מאיתנו. אנו יכולים לשים לב כאשר יהודי אחר מתקשה. אנו יכולים לזכור שהקושי של יהודי אחר אינו רק הבעיה שלו. הוא גם הבעיה שלנו. השופר הדומם מלמד אותנו יסוד גדול. כל עם ישראל מוותר על דבר חשוב כל כך כמו קול השופר בגלל יהודי אחד. כך נראית דאגה אמיתית ליהודי אחר. ואולי זהו אחד המסרים של השופר הדומם בראש השנה. כאשר השופר אינו נשמע, אנו נקראים להקשיב לדבר אחר: לאחריות שיש לנו זה כלפי זה, לחשיבותה של השבת, ולקשר המאחד כל יהודי עם כלל ישראל. לקראת ראש השנה עלינו לעצור ולשאול את עצמנו: איזו שנה תהיה זו, ומה אנו יכולים לעשות כדי להיות ראויים לכך שהשבת תעמוד בעדנו? יהי רצון שקדושת השבת וזכות הדאגה שלנו זה לזה יעמדו לזכות כלל ישראל. שהקב"ה יראה את המאמצים שאנו עושים לחזק את הקשרים בינינו, וייתן לכולנו כתיבה וחתימה טובה, שנה של שלום, שמירה, בריאות וברכה לכלל ישראל. *הרב אליעזר שמחה ווייס*

 
רגעי השבוע – שבת קודש ראש השנה
הגילוי המצמרר של החתן המוכשר / בעליו של מפעל פורמייקה ברוסיה שהתגלה בארה"ב / חופה תמורת בר מצווה בעיירה ציורית באיטליה / רקמת האם על תיק התפילין של בנה חתן בר המצווה לפני 130 שנה


א. 'וירד יהודה מאת אחיו'

קולות השירה שבקעו בסיום החתונה באולם 'רז"ג' בקראון הייטס לא היו שגרתיים. קבוצה גדולה של בחורים חסידים דוברי רוסית עמדו יחד, שכם אל שכם, ושרו בהתרגשות גלויה. אלו לא היו ניגונים חסידיים מוכרים, אלא דווקא שירים סובייטיים ישנים, כאלו שטמנו בחובם משמעות עמוקה וכיסופים של ימים אחרים, שירים שהיהודים מהדור הקודם ידעו להפיק מהם תועלת למשמעות החיים היהודיים. המעמד הזה, שבו שפתה של האימפריה שביקשה לעקור את האמונה מהדהדת בקדושה בתוככי השכונה החסידית בברוקלין, היה מרטיט ומעורר השתאות.

לא הייתי שם פיזית, אבל את תיאורו שמעתי אמש כאשר פגשתי את ידידי, רב הקהילה בשכונת 'סוקול', השליח הרב ברוך קליינבערג, עם רעייתו הרבנית גולדה. הם שבו לפני מספר ימים מארה"ב לאחר נישואי בנם, הרב משה היקר. איחלתי להם מזל טוב, ושיחתנו נסובה סביב יצירת מופת היסטורית ומרגשת במיוחד, קובץ תשורה ייחודי שהוציא לאור בנם, שהגשים את חלומו הגדול לפרסם יום אחד את הסיפור המלא של 'יהודה הקטן'. התשורה הזו היא הפרסום הראשון והמלא של המסכת כולה, ללא קיצורים.

כבר בלילה של החתונה שנערכה לפני כשלושה שבועות קיבלתי את קובץ התשורה, פרסמתי אותו בבמות שונות, והתגובות היו מידיות ונלהבות ביותר. בחוברת מגולל סיפורו העלום של ר' יהודה בן ר' זלמן יורייעו עליו השלום, דמות הוד אגדית מראשי המחתרת היהודית בברית המועצות, אשר כונה בפי כל 'יודא הקטן'. יודא היה דמות מופת של מסירות נפש מאחורי מסך הברזל של סוף שנות השבעים ושנות השמונים. הוא היה בחור בעל כישרון נדיר, שתוך שנה אחת בלבד קנה שליטה מוחלטת בלשון הקודש וביידיש, הפך לבקיא עצום בנגלה ובחסידות, וריכז סביבו את כל פעילות השלוחים שהגיעו בחשאי לרוסיה.

למרבה הכאב, גלגולי החיים, הניסיונות הקשים וחילוקי דעות פנימיים הובילו לכך שבשנותיו המאוחרות, לאחר שעבר להתגורר בארצות הברית, התרחק יודא מסביבתו הטבעית ומאורח החיים שהיה כה מזוהה עימו. אך ההשגחה הפרטית טוותה חוטים נסתרים של חסד. משה קליינבערג הצעיר, שנחשף לדמותו של יודא כבדרך אגב, מתוך צפייה בקטע וידאו על חיי היהדות ברוסיה בדור הקודם, יצא למסע תחקיר חובק עולם. הוא נבר בארכיונים נשכחים של ארגון 'עזרת אחים', דלה זיכרונות מאביו ומסבו שפעלו יחד במחתרת, ולא שקט עד שהצליח לאתר את יודא בעצמו, ממש בשנת חייו האחרונה.

התכתובת, יחד עם שאר החומרים, נפרסת על פני 172 עמודים. באחד מהם ר' משה מעתיק פ"נ שיהודה ביקש לשלוח לאוהל הרבי, מכתב קצר אך מטלטל כל אחד שמבין דבר מתוך דבר, במה ובמי מדובר: "פ"נ, אנא לעורר רחמים רבים בעבור נר"נ של יהודה בן יענטע. רבי יקר, יקר, יקר, הרבי שלי שאותו עזבתי לפני כמעט 40 שנה, ואשר אעז לומר שמצאתי אותו שוב. אני יודא הקטן ממוסקבה, אני מבקש מהקב"ה שיקל על סבלי ויקל על כאבי הנורא. אני מצפה מאוד לרפואה שלמה בקרוב ממש, כדי שאוכל לעשות עוד מעשים טובים, לסייע לפנימיות שלי ולעזור גם לאחרים".

באורח פלא, יודא הקטן, שהסתגר במשך שנים ארוכות, נפתח בפני הבחור הצעיר שניגש אליו באהבת ישראל טהורה. הוא שיתף אותו בזיכרונותיו מבית הכנסת ההיסטורי בשכונת 'מארינה רושצ'ה', והעביר לידיו את אותן התכתבויות אישיות נדירות, שרואות כעת אור לראשונה בתשורה המדוברת. לפני חודש, בכ"ח במנחם אב, ציינו את יום השנה השני להסתלקותו של ר' יהודה עליו השלום, לאחר שנזדכך בייסורים קשים ונפטר בשנת ה'תשפ"ד.

סיפור חייו, שמתגלה כעת במלוא הדרו בזכות עקשנותו של תמים צעיר, מזכיר לנו שוב כי נצח ישראל לא ישקר, ושורשיה של נשמה יהודית נותרים איתנים ושלמים לנצח. שום פירוד לא יכול לעמעם את הקשר הנצחי שבין חסיד לרבו.


ב. תורה מחזרת על האכסניה

לפני כשבועיים פנה אליי ידידי, רב העיר 'קוסטרמה' השליח הרב ניסן רופו, וביקש שאנסח לו שלט לאירוע. ביררתי את הפרטים, והשבתי לו במייל את הנוסח כדלהלן: "ערב שבת קודש נצבים-וילך, שבת סליחות ה'תשפ"ו, מעמד התחלת כתיבת ספר תורה סמוך ונראה לאוהל הק', שנכתב לכבוד שנת המאה לגאולת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ויוכנס בע"ה בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תשפ"ז הבעל"ט לעיר קוסטרמה ברוסיא, אליה נשלח לגלות ובה התבשר על בשורת הגאולה. ספר התורה נתרם לע"נ מרת מרגריטה איזריילבנה ברקוביץ ע"ה".

זהו אומנם טקסט ארוך יחסית לשלט של אירוע, במיוחד כשהוא צריך להיות מתורגם גם לאנגלית ולרוסית, אך לא מצאתי דרך לקצר. המיקום, התאריך, הסיבות והנסיבות - כל אחד מהם חשוב מאוד ואי אפשר להתעלם ממנו.

השבוע שיתף אותי הרב רופו בשרשרת של סיפורים הנראים לקוחים מעולם דמיוני מפותח. אך מי שמכיר את הרב רופו בכלל, ומי שחי חיים של שליחות בפרט, יודע ורואה שהכול מתנהל בהשגחה פרטית מופלאה, וכל צעד הוא פנינה נוספת בעטרת הברכות שזוכים להן, בבחינת 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'.

"לפני מספר ימים קיבלתי מכתב מידיד, יהודי דתי שעובד הרבה עם חב"ד בתור מתורגמן, שכותב שאומנם יש הרבה סיפורים על ניסים באוהל, אבל אלו לא ניסים אמיתיים, כי זה רק שמישהו פגש מישהו ויצא מזה משהו"... והרב רופו ממשיך במתק לשונו: "אישה יהודייה שהייתה כבר 30 שנה בישראל עברה לגור במחוז קוסטרמה, בכפר נידח מאות ק"מ מאיתנו. בנה שנשאר לגור בארץ מתעסק בעסקי 'פורמייקה'. לאחר תקופה ארוכה של מגורי האם כאן, התברר שקרוב אליה יש שלושה מפעלים גדולים לייצור פורמייקה. הבן, שהגיע לבקר מדי פעם את אימו, ניצל את ההזדמנות וניסה לפתח איתם קשרי מסחר, אך הדבר לא עלה בידו.

בצר לו פנה אליי לפני כמה ימים כדי שאעזור לו למצוא את האנשים הרלוונטיים ולדבר על ליבם. התחלתי לחפש קשרים במחוז שלנו, לגלות מי מכיר את מנהלי המפעלים האלו, ובינתיים נסעתי אל הרבי ל'שבת סליחות'. בהיותי שם נזכרתי באותו מכתב של ידידי על ההשגחה הפרטית המיוחדת שיש ב'אוהל הרבי', והרהרתי איך הרבה זוכים לכך ורק אני עדיין לא ראיתי וחשתי זאת על בשרי".

היה זה לפני שבועיים בערב שבת קודש פרשיות נצבים-וילך, עת קוראים בתורה "ויכתוב משה את התורה". בסמוך לאוהל הקדוש נערך מעמד התחלת כתיבת ספר תורה היסטורי, בידי הרב הראשי הרב לאזאר ובהשתתפות אורחי 'קרן התורה והחינוך של רוסיה', שהגיעו למסע השנתי של "שבת סליחות עם הרבי". על השלט שפיאר את המעמד היה כתוב בשלוש שפות שהספר המהודר יוכנס בעזרת השם בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תשפ"ז הבעל"ט - ביום שבו כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש נ"ע התבשר על גאולתו - וזאת לקראת שנת המאה למאורע.

שרשרת החסד של התומכים שזורה בהשגחה פרטית מפעימה: אחד מתורמי השיפוץ הוא בנו של יהודי שנימול על ידי השוחט החסידי ר' ירחמיאל קוגל ע"ה, שבביתו התארח הרבי הריי"צ נ"ע; ותורם נוסף הוא מנהל בנק וכהן במקורו, שסייע בעקבות תמונת ברכת כוהנים, והגיע לקהילה דרך חיבור מקצועי עם מר נתנאל ברקוביץ', המשמש כנשיא ועד תומכי הקהילה, שבעצמו גם תרם חלק מהספר.

ממשיך הרב רופו לשתף אותי בהתרחשויות המעניינות: "לאחר הטקס ניגש אליי יהודי מהקבוצה המוסקבאית ושאל אם אני זוכר אותו מהשנה שעברה. הוא סיפר שיש לו עסקים במחוז העיר שלי, וכי יש לו מפעל גדול המייצר פורמייקה... בעודי מעכל את המידע, אמרתי לו שאני בדיוק מחפש אותו. 'מדוע מעניינים אותך המוצרים שלי?' שאל אותי, וסיפרתי לו על האיש מישראל, בן לאישה שגרה באזור המפעל שלו, שמחפש לייבא מרוסיה לארץ ישראל בדיוק את מה שהוא מייצר! בתגובה הוא אומר לי שהוא תר אחר אדם כזה, כי הוא לא מצליח לצאת לשוק הישראלי"...

זה לא נגמר בזה. בימים אלו עורך הרב רופו עבודות שיפוץ חיצוניות בבית החינוך היהודי שלו. לפתע קיבל הודעה מהפועלים שגילו אוצר היסטורי מרגש: סידורי תפילה וספרי קודש שהוסלקו במבנה, כשאחד מהם כרוך בכריכה של ספר חולין נוכרי - עדות אילמת לפחד ששרר אז ולרצון העז להסתיר את הזיקה ליהדות. הספר נמצא כשהוא פתוח בדיוק בפרקי מסכת אבות!

המבנה ההיסטורי שהוקם בשנת תר"ם נרכש בשנת תרנ"ב בעבור רב העיר דאז, הגאון רבי צבי הירש שניידרמן, ולאחר מכן בשנת תרס"ג הוקם בחצרו בית הכנסת המרכזי. באורח פלא, נכדתו של הרב שניידרמן, המתגוררת כיום בסמיכות לרב ניסן רופו, העבירה לפני זמן קצר באופן סמלי את הזכויות הרוחניות של הבניין לידי הקהילה, הממשיכה בגאון את מורשת סבה.

הדרך להשבת המבנים לידי הקהילה הייתה רצופה בהתמדה והשקעה מרובה. לפני עשרים וארבע שנים, בשנה מעוברת ושלמה שמתחילה בשבת בדיוק כמו השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, הגיע הרב רופו לעיר וקיבל לידיו את מבנה בית הכנסת, אך בית הרב נותר בידי הרשויות. לאחר מאמצים אדירים הוחזר המבנה בהדרגה, עד שבעזרתו הנדיבה של הנגיד מר דוד אמינוב הוא הוענק לקהילה ללא תמורה לארבעים שנה.

השלב הפנימי של השיפוץ כבר הושלם בעבר, ומי שכיבד בנוכחותו את חנוכת הבית של המקווה וגן הילדים היה רבה הראשי הרב לאזאר שליט"א. פעולות אלו מהדהדות את פועלו של החסיד רבי מיכאל דבורקין ע"ה שהגיע לעיר, שיפץ את המקווה והקים חדר לילדי ישראל, כדי להכין את הדרך לכ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש נ"ע, שהוגלה לעיר זו לאחר נס הצלתו מהמאסר הידוע בעיר פטרבורג.


ג. עשירי קודש

"אתה מבין את גודל ההשגחה הפרטית? הכול התגלגל מן השמיים רק כדי להשלים מניין לחתן בר המצווה", כך אמר לי השבוע בהתרגשות מכר, שבחר לשתף אותי בסיפור מרתק, לו היה עד.

היה זה בעודנו עומדים תחת רושם החתונה המרוממת, שמחה גדולה שנערכה בחצר המרכז היהודי ב'ז'וקובקה', עת בא בברית הנישואין בנו של נשיא איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה, הרב אלכסנדר לייב ברדה, עם כלתו. החופה שניצבה במלוא הדרה, הניגונים החסידיים שהרעידו את נימי הנפש, עם קטעים מתפילת מוסף של ראש השנה, כל אלו הותירו חותם עמוק בלב כל המשתתפים.

למחרת ערכה הקהילה חגיגת 'שבע ברכות' מרכזית בהיכל בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", כהוקרה והערכה בשם כלל משפחות הקהילה בכלל, ולרגל סיום שיפוץ בית הכנסת בפרט, הודות להתמסרותו של הרב ברדה. רגע מרגש במיוחד נרשם כאשר הרב הראשי שליט"א העניק לרב ברדה מתנה יקרת ערך - צ'ק נדיר בחתימת יד קודשו של הרבי, שהרבי רשם בצידו שזה עבור בית הכנסת!

אך בעוד קולות השמחה מהדהדים, לקח אותי הידיד חודש אחורה, אל יום בר המצווה של גיס החתן, שהיה עם משפחתו בקיץ שחלף באזור הפסטורלי 'סורנטו' שבאיטליה. השמחה הייתה שלמה, אך דבר אחד ויחיד העיב עליה: המניין היה חסר. התברר שהם ארבעה יהודים בלבד, ונדרשו עוד שישה כדי שחתן בר המצווה יוכל לעלות לתורה כדת וכדין ואף לקרוא בתורה, לאחר שהכין את עצמו מראש.

במקביל, במרחק לא רב יחסית מאיטליה, השליח הרב מנחם לאזאר ממילאנו הוזמן מראש לערוך חופה לזוג יהודים שהגיעו מווינה שבאוסטריה. חופה שאמורה הייתה להתקיים בקרבת המקום שבו שוהה משפחת חתן בר המצווה - אלא שעונת החגים הלכה והתקרבה, והוא, הרב מנחם, היה טרוד עד מעל לראשו בקטיף אתרוגי 'קאלבריה' בדיוק באותם ימים.

כאן נכנסה לתמונה מסירותו של האח הגדול הרב הראשי הרב בערל לאזאר, שבמשך שבועות ארוכים בחודשי הקיץ שוהה אצל הוריו היקרים באיטליה כדי לעמוד לצידם ולימינם, מתוך מצוות כיבוד הורים במסירות מופלאה. זה קרה כאשר נודע לו מפי הרב ברדה על כך שמחותנו מתמודד עם קושי לארגן מניין לכבוד בר המצווה של בנו. הרב לאזאר הציע לאחיו הצעיר עסקת חילופין של חסד: "אני אערוך את החופה במקומך", אמר לו, "ובתמורה אביא עימי את החתן וחבריו אל האזור שבו נמצאת המשפחה שבנה חוגג בר מצווה, וכך נשלים את המניין". וכך אכן היה.

הרב הראשי שליט"א הופיע לפתע במקום אירוח משפחות החתן והכלה של הזוג מאוסטריה. האורחים, שלא חלמו כי רבה של רוסיה יטריח את עצמו לקדש אותם, היו כחולמים. ההתרגשות בקרב המשתתפים הייתה בשיאה. אך בשביל הרב בערל לאזאר המטרה האמיתית הייתה אחת ויחידה: לאסוף יהודים למניין בשביל נער צעיר הממתין בסבלנות לקרוא בתורה.

יום לפני החופה האורחים, ובהם החתן עצמו, נדדו יחד אל חגיגת בר המצווה. כעת עמדו שם תשעה יהודים. עיניים נישאו אל השעון, המתח ניכר באוויר, והדקות חלפו. האיש העשירי והאחרון בושש לבוא. כשכבר היה נדמה שההמתנה מתארכת מדי ואי אפשר עוד לעכב את הקריאה, הוא הופיע. ולא סתם הופיע. להפתעת כולם התברר כי מדובר בבחור ירא שמיים, אחיינו של יהודי בוכרי יקר ומוכר במוסקבה בשם טוביה אוסטוניאזוב ע"ה שנפטר לא מזמן, אשר מהדר במצוות ואף מניח תפילין של רבנו תם. כולם הניחו תפילין, מניין קדוש הושלם, חתן החופה בעלייה לתורה לפני החופה, חתן בר המצווה עלה לתורה, וקול הקריאה בתורה נשמע ברמה מפיו ברגש ובחן.

מתוך סיפורו המופלא של הרב הראשי שליט"א ראיתי שוב בחוש כיצד מסובב כל הסיבות מניע עולמות שלמים, מפגיש שמחות, חתונות ואתרוגים, והכול כדי שיהודי אחד יזכה לעלות לתורה מתוך רוב עם והדרת מלך.


ולתמונת השבוע שלי: מענדל

"יש לי משהו מיוחד להראות לך", אמר לי. הלכתי עימו אל קיטונו הצר, שממנו הוא מנהל את ספריית בית הכנסת המרכזי ודואג לשלמותם של אלפי ספרים, לטובתם ולנוחותם של המתפללים והלומדים. בדחילו ורחימו הציג בפניי שני נרתיקים מבד ישן. באחד מהם הייתה טלית ישנה מקופלת, ובשני תפילין קטנות ועתיקות. על הנרתיקים רקום השם: 'מענדל'.

פעמים רבות מביאים אלי אנשים תשמישי קדושה ישנים שמצאו בביתם, אך פה ניכרת ייחודיות. אישה יהודייה, שלפני כשלושים שנה עבדה בבית הספר היהודי הראשון בברית המועצות שנפתח במוסקבה על ידי הרב זאב קורבסקי, הגיעה השבוע לקבל לוח שנה חדש כאן, והביאה עימה את הנרתיקים האלו, תוך שהיא מציינת שאלו שייכים לסבה, ואת הבד תפרה אימו, שאף רקמה לצד שם בנה חתן בר המצווה את ציון השנה 1893, דהיינו לפני למעלה מ-130 שנה. "כעת החליטה להביאם לבית הכנסת, כי פה ממשיכים להניח תפילין כמו סבה", מסביר לי הרב שמחה גרפונקל, תוך שהוא מקפל בחזרה את הטלית והתפילין בזהירות הנדרשת.

בימים אלו, שבהם המונים מגיעים אל המרכז היהודי ובית הכנסת המרכזי, אם לקבל לוח שנה חדש ואם לשמוע שופר ובעיקר להתחבר לנקודה היהודית שמתעוררת בחודש זה - פינה הרב גרפונקל מזמנו, ובין ניהול הספרים ומסירת שיעורים הוא עומד בלובי הכניסה של בניין בית הכנסת כדי לפגוש אנשים ולזכותם במצוות תפילין. "כל שעה יש לי כאן כמה סיפורים בעבורך", הוא אומר לי עם ניצוץ בעיניים.

"הגיעו לכאן השבוע זוג. הבעל אומר לי שהרב רסקין מקייפטאון שלח אותו לכאן, אך לא הבנתי במה דברים אמורים. לאחר שהניח תפילין, החלה בשיחתנו להתרקם מסכת מופלאה של השגחה פרטית", הוא פותח בסיפור טרי.

במרחק אלפי קילומטרים מכאן, באפריקה הרחוקה, השליח באוגנדה הרב משה רסקין, בנו של השליח במוסקבה הרב יהושע רסקין - נסע לבקר בקייפטאון, בירת דרום אפריקה, ושם פגש באקראי יהודי באזור של מסעדות כשרות. הוא החל לשוחח עימו, והתברר כי הלה מתגורר במוסקבה אך מעולם לא זכה להניח תפילין. באותה פגישה בקצה היבשת השחורה הוא קשר את האות למול עיניו בפעם הראשונה בחייו. השליח בחושיו החסידיים מיהר לרשום את פרטיו והעבירם לידידו במוסקבה, הרב גרפונקל, שמצידו לא המתין רגע ויצר עימו קשר טלפוני בעודו שוהה באפריקה, כדי להבטיח שייפגשו מיד עם שובו לרוסיה.

ואכן, ההבטחה קוימה וכעת הם התייצבו, והאיש הניח בפעם השנייה תפילין. הרב שמחה שוחח עימם ארוכות. הם דיברו על יהדות, שמעו יחד את קול השופר של חודש הרחמים והסליחות, והתעמקו במשמעות מצוות התפילין. כאשר הצביע הרב שמחה על המזוזה הקבועה בפתח, אורו פניו של האורח; הוא שיתף בהתרגשות כי לאימו מרים, המתגוררת בשכונת 'צ'יסטי-פרודי' הסמוכה אלינו, יש קלף דומה ממש על משקוף דלתה.

כאשר השיחה התגלגלה על הרבי, הופתע ר' שמחה לגמרי. האיש, שהתברר כפקיד במשרה ממשלתית שאפילו מכשיר טלפון חכם אינו נושא בכליו בגלל רגישות תפקידו - שלח לפתע את ידו אל כיסו ושלף משם תמונה של הרבי. "את זה", אמר בפשטות תהומית, "אני לוקח איתי לכל מקום"! הנה עומד פה יהודי שמעולם לא ראה תפילין עד שהגיע לדרום אפריקה, אך נושא בחיקו את תמונתו של רועה ישראל כדבר המובן מאליו.

כאשר הסביר לו הרב שמחה כי תנועת חב"ד החלה את דרכה כאן ברוסיה, בעיירה קטנה בשם 'ליובאוויטש', הפתיע האורח בשנית. התברר כי באחד מביקוריו בעיר 'סמולנסק' הוא שמע על אותה עיירה יהודית היסטורית, נסע לשם במיוחד וסייר בין המבנים החדשים שנבנו במקום. כששמעתי את הדברים, הרהרתי בכוחו העצום של הניצוץ היהודי. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ואפילו שנות דור של מסך ברזל סובייטי לא יכלו לעמעם את הקשר הנצחי שבין כל יהודי לבוראו, קשר שמתגלה לעיתים דווקא במקומות הבלתי צפויים ביותר.


גוט שבת
ושנה טובה ומתוקה!
שייע

 
בס"ד, יום חמישי ערב ראש השנה תהא שנת פעסטע זאכן. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'. קיבלתי היום טלפון ממישהו שזקוק לאיזה טובה, וביקש ממני לפנות לאשה צדקנית בעירנו, שכל כולה חסד, כל נדכאת ושבורת לב יודעת את כתובתה, ולבקש ממנה אם היא יכולה להפעיל את קשריה בענין. שמחתי על הבקשה, כי זאת הזדמנו עבורי לאחל לה שנה טובה. ובעיקר, לאחל לה שתזכה השנה להזמינני לאירוסי בתה בת השלושים פלוס, שניסיתי להציע לה כבר כמה שידוכים. אינני שדכן, אבל כשעולה לי רעיון, אני לא מתעצל ומרים טלפון, גם אם לא יצא מזה כלום, היא תשמח שחשבתי עליה, מגיע לה. היא חושבת על כל המסכנים והיא זכאית למילה טובה. התקשרתי ואמרתי לה, השנה זה השנה, כי תשפ"ז ראשי תיבות 'תהא שנת פיינע זיווג' (זיווג הגון) ובאנגלית 'תהא שנת פיינד זיווג' (תמצאו זיווג) והוספתי לה, כי שם בתה נמצא ברשימת השמות שבכל הזדמנות שאני רואה בחור מבוגר, אני חושב אם זה יכול להתאים. אך היא התחילה להתנצל, אני ממש מתביישת ממך, אבל בתי ב"ה מתחתנת מיד אחרי החג. לא תאמינו, עיני הצטעפו בדמעות, כל כך שמחתי בשבילה, ליבי יצא משמחה, הרעפתי עליה את כל הברכות והאיחולים ואמרתי לה שאשמח לרקוד בחתונה ולאחל להם מזל טוב מכל הלב. אז למה סיפור זה אמור לעניין אתכם? חוץ מהר"ת הנחמד שמצטרף לר"ת היפה: תהא שנת זירו פראבלעמס. (אפס בעיות). כי מחר בא ראש השנה ויש לנו רשימה ארוכה מכאן ועד פתח תקוה, מה שאנו מבקשים מהשי"ת לקראת השנה החדשה, תהא שנת פרנסה זמינה, זיווגים ונחת ובריאות הגוף והנפש וגאולת הכלל והפרט וכו' וכו'. אבל זה גם זמן של הודיה על כל מה שכן היה לנו, ראיה, שמיעה, דיבור, הליכה, הבנה, רגש, והרשימה הרבה יותר ארוכה מרשימת הלא היה לנו ולא נעים אם כאשר הישועה מגיעה, שוכחים להרים טלפון. אמש, אני פוגש מישהו, שלפני שנה הוא שפך את ליבו בפניי על צרה צרורה שנחתה עליו, ילד שהתחיל לגלוש החוצה ועבר לגור אצל חבר לא טוב בלשון המעטה, וזה היה סוף העולם מבחינתו, ממש טוב מותו מחייו אם זה לא יסתדר. אתמול בשיחה הוא סיפר לי שהעניין הסתדר (ידעתי), ואיזה נס זה שלפני כן היתה הצרה הזו, כי רק מכח הצרה שנמשכה מספר חודשים, כעת הילד חזר למסלול, אחרי שראה את כל הסחי והמאוס וסבל שם באמת וכעת הוא ב"ה התקבל לישיבה מיוחדת וטוב לו הרבה יותר מבעבר, כי כעת הוא יודע שאין שם מים רק נחשים ועקרבים ונראה שזה יעמוד מולו לכל חייו וישמש לו תמרור מועיל. וזה מסר חשוב ביום הגדול הזה, להודות ולהלל יותר מאשר לבקש, מעבר לסגולה שבדבר, זה הדרך הנכון, כי באמת הטוב הוא מרובה יותר מהלא טוב. הסיפור דלהלן, אינני זוכר אם כבר סיפרתי אותו בבמה זו, אבל טוב לקרא שוב גם אם זה חזרה על העבר. אני מעתיק אותו מהאתר של דרשו, כפי שאחי הר"ר דוד קלצקין שליט"א סיפר מילה במילה, שאירע איתו ועם אחינו הצדיק ר' אליהו זצ"ל ואני זוכר את הסיפור לפני שפורסם, זה היה באותה שנה שהיגרתי לארה"ב. כמידי שנה זיכני הקב"ה – פותח רבי דוד, שאני משמש כבעל תפילה לתפילות המוספין בבית המדרש הגדול 'זכרון משה' בירושלים, ואף משמש בו כבעל תוקע. ב"ה הקב"ה מצליח דרכי, ואני מקווה שגם הקהל חש כך. אלא שכפי הנהוג, בהיות וכמנהג החסידים ישנן תקיעות מעומד שאותן תוקעים באמצע תפילת הלחש, ואף לאחר מכן בחזרת הש"ץ, בשנים האחרונות נוהג היה אחי הצעיר רבי אליהו זצ"ל, שנודע כבעל תוקע נפלא, ויצאו מוניטין רבים לתקיעותיו, שהיו ברורות וחדות כל אימת שתקע בפיו, שהוא ממלא מקומי באלו התקיעות ותוקע אותן לצידי."והנה בשנת תש"ע נהגנו כמידי שנה באותה מתכונת, כשהפסקתי את תפילתי לנוח קמעא, והנה אני שומע את המרא דאתרא הגאון רבי אהרן פישר שליט"א, עומד ליד הבימה ומקריא בפיו: 'תקיעה!'. אני שומע את אחי רבי אליהו, מנסה לבצע את התקיעות כמידי שנה, כש'קול השופר הולך וחזק מאד', אבל הפעם הקול אינו יוצא משופרו. הוא מנסה בזווית זו ואחרת, אך ההצלחה אינה מאירה לו פנים. למזלו היו לו לעת הצורך שני שופרות למקרים מעין אלו. הוא נטל את השופר השני, ושוב הרב מקריא 'תקיעה!', והוא מנסה לתקוע בשופר השני את התקיעה והשברים, ושוב השופר אינו משמיע כי אם הברות קצרות וחסרי כשרות.פני אחי רבי אליהו האדימו, אין לי קצה מושג לתאר אלו ביזיונות, היו מנת חלקו באותם רגעים כשעיני מאות נשואים כלפיו. היה הדבר לפלא בעיניו ובעיני המתפללים המשתאים. כנהוג – עיני כל האנשים והטף מופנים תדיר לבעל תוקע, ואחי רבי אליהו מנסה בכל צורה ודרך לתקוע, אך ההצלחה אינה מאירה לו פנים, ואפילו תקיעה אחת כשרה לא נשמעה. אציין שבאותה עת עומדת מעליו בעזרת הנשים אמנו הצדקנית – שהיתה רגילה אף היא להתענג מידי שנה על תפילותיי כשליח ציבור, ועל תקיעותיו של בנה אליהו כ'בעל תוקע', אף היא מביטה עליו מלמעלה ברחמים, ומייחלת בכל ליבה שד' יצילנו מהבושות שהיו מנת חלקו, כשהציבור מביט ומייחל לתקיעה שתבוא, אך היא אינה באה, כל הניסיונות לשווא. בלית ברירה נטל המרא דאתרא שליט"א את השופר, התקרב אלי למקום הבעל תפילה, וביקשני לתקוע, תוך שהחל להקריא את התקיעות, נטלתי את השופר והתחלתי לתקוע, וב"ה התקיעות צלחו בזו אחר זו. התפילה המשיכה כשורה עד לסיומה הטוב ב"ה.כאן מגיע עיקר הסיפור – נסדק קולו של רבי דוד שליט"א –כדרכי מידי שנה, אני ממהר לצאת לאחר גמר התפילה החוצה, לאחר שכולם מברכים ומאחלים 'כתיבה וחתימה טובה' ומודים על התפילה, והפעם אף על התקיעות, בכדי להשיג את אמי (ע"ה) שמגיעה תמיד לברך ולהתברך, ולהודות לנו על התפילות והתקיעות.כשאני יוצא מחוץ לבית המדרש, אני מבחין באחי רבי אליהו, שעומד בחוץ לצידה של אמא, ומחכה לי. כשהגעתי אף אני ואיחלתי א' גוט יאר לאמא ולאחי, התברכתי על ידי אמא שאמרה בכל ליבה כדרכה: 'יישר כח על התפילות ועל התקיעות'. ואז אמא מבחינה, שככל שהיא משבחת את תקיעותיי – לבטח היא תוקעת חיצים בלב בנה האחר, שניסה אף הוא לתקוע ולמלאת תפקידו לשווא, והיא פונה אליו ואומרת לו: 'אליהו, אין לך מה להצטער על מה שאירע, רחמנא ליבא בעי והעיקר היא הכוונה, כל כך התאמצת ורצית, והקב"ה מצרף מחשבה למעשה. הקב"ה יברך אותך למרות הכל, שתזכה לשנה טובה ומבורכת!', והמשיכה להרעיף עליו ברכות ואיחולים יותר מהשגרה...אחי רבי אליהו, שהרגיש שאמא מנחמת אותו ומברכת אותו עוד ועוד רק משום אותן בושות שהיו מנת חלקו, כשלא הצליח להוציא תקיעה אחת כשרה בשופרו מפיו, פונה אליה ואומר: 'מאמע, מה את מנחמת אותי, הרי עבורי הייתה זו שעת שמחה שאין דומה לה! הרי אין לנו עת רצון גדולה יותר מזמן התקיעות בר"ה, שהכל יודעים כי זהו זמן גדול ונשגב בימי הרת עולם, ואם הקב"ה גרם שיהיו לי ביזיונות כאלו בדיוק בזמן זה, אמרתי לעצמי בלב, שלבטח אוכל לפנות לאבא שבשמים על כך והוא יאזין לתפילתי, ואומר לכם מה חשבתי אז, ותענו אף אתם 'אמן' על כך: 'הרי שלוש פעמים ניסיתי לתקוע תקיעה ושברים ולא הצלחתי, וכנגד שלושת השברים הללו שלא עלו בידי, כשבתמורה ספגתי ביזיונות גדולים, אני מייחל ומתפלל לרבש"ע, שאחי רבי דוד שליט"א, שיש לו בביתו שלושה ילדים בוגרים העומדים בגיל הנישואין, יזכו כנגד זה בשנה זו ל'שברים' שישברו צלחת באירוסיהם בזו השנה.אני ואמא ענינו 'אמן', ובאותו רגע לא ייחסתי חשיבות גדולה לכך.לא עברו אלא ימים ספורים, ובעשי"ת הגיעה הצעת שידוך לבן הגדול, שכבר זמן רב היה בשידוכים  וטרם מצא ייעודו, וב"ה הוא התארס. התקשרתי מיד לבשר זאת לאחי רבי אליהו, והזמנתיו לשמחת האירוסין. כעבור כמה חודשים נישא במזל טוב, ובתחילת חודש תמוז אף הבן השני אחריו מתארס, ואני בשמחה מתקשר לאחי רבי אליהו להודיעו, ולהזמינו לשמחת האירוסין הזאת, אבל אז הפתיע אותי בקול בוטח באומרו: 'דוד, אתה עוד תזמין אותי בזו השנה לשמחת אירוסין נוספת לבתך, כי כנגד שלושת השברים שהיו מנת חלקי בר"ה, התפללתי וביקשתי מהקב"ה שתמורת הביזיונות שעברתי ברגעי התקיעות, הוא יביא לכך שבביתם ישברו שלוש צלחות השנה לשלושת ילדיך."לא ייחסתי לכך חשיבות רבה, כי היינו כבר בסוף השנה, וזכיתי בזו השנה בחסדי שמים להביא שנים מילדיי לנישואיהם, ולא חשבתי שכבר עלי לארס במהרה את בתי השלישית אחריהם. אך בחודש אלול עוד בזו השנה, זכיתי שהגיעה הצעה מיוחדת לבתי השלישית, והתקשרתי מיד לאחי רבי אליהו לבשר לו זאת, כשחשתי שהוא השדכן האמיתי, שבתפילותיו ברגעי התעלות כנגד הביזיונות שהיו מנת חלקו ברגעי ההוד, הם אלו שהביאו בעבורי את הישועה.גם עתה לאחר פטירתו בשחר שנותיו, ניסיתי לגמול לו חסד של אמת במשהו, וכאות הכרת הטוב העברתי לו את חלקת הקבר, שרכשתי לפני זמן ליד קברה של אמנו הצדקנית ע"ה, שנפטרה בשנים האחרונות בהר המנוחות, והוא אכן נטמן לצידה.רבי דוד לא יכול לסיים את השיחה הנרגשת, ללא המסר החד שגורם לו לדמוע בפנינו: "ואני שואל אותך, ר' מרדכי, הרי כל מי שיקרא סיפור זה יכול לחשוב, שרבי אליהו היה מושפע בכל הטוב, ולכן ביקש דווקא שאני אזכה לישועה בעקבות אותם ביזיונות, ולא כך הוא, ממש באותם ימים ממש היה רבי אליהו שקוע בחובות של למעלה מ- 150 אלף דולר, בעקבות הדירה שרכש, והיו לו הוצאות וצרכים לא מעטים, ויכול היה באותו הרגע לפנות לבורא העולם ולבקש: 'רבש"ע! אני מבקש ממך שתדאג לכך שאוכל לכסות חובותיי, ולהשקיע כולי בהמשך העלייה' ועוד ישועות שנצרך להן, אך הוא לא חשב אפילו על עצמו, כל מחשבתו הייתה רק נתונה אלי ולבניי שהיו בגיל השידוכים וחיכו לישועתם. עד כאן מפי אחי הי"ו.וכאן אוסיף את מה שר' אליהו אמר לי, כשפסענו ברחובה של מנהטן, בדרך לפרוספור הנחשב כמומחה עולמי למחלה הנוראה שתקפה אותו ה"י. 'אנשים עושים דילים עם הקב"ה, אני אעשה כך ואתה תתן לי כך, שרול, בא נזכור שהשי"ת לא חייב לנו כלום, רק אנחנו חייבים לו וזהו'.כך נקבל את השנה החדשה, ותמיד אנשים סולדים לתת למי שחושב שמגיע לו, הרבה יותר נעים להעניק למי שמרגיש שעושים איתו חסד. ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. נ.ב. הגליון עצמו איי איי אייאין תקיעת שופר השנה בגלל השבת, אבל יש קוגל, מה הקשר? ואיך זה מרומז במילה 'קוגל'? החזן מסלסל: 'הבן יקיר לי אפרים', למה אנו נקראים על שם שבט אפרים? איך זה קשור לעקידה ולמה שהגוים עוללו לנו כל הדורות?* שנהיה לראש (השנה) ולא לזנב (אלול תשרי), מה הכוונה?* 'שמחה לארצך וששון לעירך', למה שמחה הולך עם ארץ, וששון עם עיר?* שמתם לב שהאותיות הפנימיות של 'שופר' ו'תפוח' הם זהים, רק הפוכים בסדרם, מה מרומז בזה?  הדפיסו ותזכו הרבים, maadoney@gmail.comכל זה בעוד בתוככי הגליון מעדני הפרשה המצו"ב. בברכת כתיבה וחתימה טובה ושבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין

 
מורי ורבותי הנני לְבַשֵּׂר לְכֻלָּם בְּשׂוֹרָה טובה, קודם כל ברכה שֶׁתהְיֶה לְכֻלָּנוּ שָׁנָה טוֹבָה ומְבֹרֶכֶת אָמֵן. "תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ". תִּתְפַּלְלוּ עַל הָרַב קוּק, שֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, אָמֵן. רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עוֹד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, זֶה יוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁל הָרַב קוּק. [והוא גם יום הולדתו של הבבא סאלי זיע"א]. כָּתוּב בַּחֲזַ"ל: שְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה זֶה "יוֹמָא אֲרִיכְתָּא", אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁעוֹת כְּמוֹ יוֹם אָרֹךְ. אֲבָל עֲדַיִן כָּתוּב בַּמְּקֻבָּלִים: יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – "דִּינָא קַשְׁיָא", יוֹם הַשֵּׁנִי – "דִּינָא רַפְיָא". זֶה מִדְּרַבָּנָן, אתו רבנן ובצרי חֲדָא, חֲכָמִים עָשׂוּ הֲקָלָה. הָרַב קוּק תָּמִיד אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ: "אֲנִי דִּינָא רַפְיָא", הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא מַמְעִיט אֶת הַדִּינִים מֵהָעוֹלָם. וְגַם הָרַב קוּק אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁ"רַפְיָא" זֶה מִלְּשׁוֹן רְפוּאָה, לֹא רַק מִלְּשׁוֹן דִּין רוֹפֵף, אֶלָּא מִלְּשׁוֹן רְפוּאָה. וְיָדוּעַ כַּמָּה זִכּוּ מֵהַשָּׁמַיִם אֶת הָרַב קוּק לְהָבִיא רְפוּאָה לָעוֹלָם, אָז עַכְשָׁו בְּדִין הוּא שֶׁהָרַב קוּק יִטול שכרו וְיִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, אָמֵן. ובִּפְרָט שֶׁעַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר כֻּלָּם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, וְכָתוּב: שעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נִהְיָה רְפוּאָה – "אֶרְפָּא מְשׁוּבתם", רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אוֹמֵר: "אֲנִי אֶרְפָּא מְשׁוּבתם". וְהַתְּשׁוּבָה הִיא מְבִיאָה רְפוּאָה לָעוֹלָם, וכמו שכתוב "וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ". אֲנַחְנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם עַכְשָׁו מְקַוִּים שֶׁנתְבַּשֵּׂר בַּיּוֹם הַזֶּה בִּבְשׂוֹרָה טוֹבָה. עַכְשָׁו אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר מַדְהִים. אַתֶּם יוֹדְעִים כַּמָּה זְמַן הָרַב קוּק כְּבָר חוֹלֶה? אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים!! לְצַעֲרֵנוּ הָרַב, אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הָרַב קוּק מוּטָל לְלֹא תְּזוּזָה. אוֹמְרִים שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתוֹ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַיְּשִׁיבָה – זֶה סָפֵק. עַכְשָׁו דִּבַּרְתִּי עִם הָרַבָּנִית בַּטֶּלֶפֿוֹן, אָמְרָה לִי שֶׁזֶּה עֲדַיִן סָפֵק אִם יָבִיאוּ אוֹתוֹ אוֹ לֹא, בִּגְלַל שֶׁקְּצָת לֹא הִרְגִּישׁ טוֹב אֶתְמוֹל. אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁאִם יָבִיאוּ אֶת הָרַב קוּק, אָז הוּא חוֹזֵר לַיְּשִׁיבָה והכל בסדר. רַבּוֹתַי, מְבִיאִים אוֹתוֹ לְלֹא הַכָּרָה - עַל הַמִּטָּה! יוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ עַל הַכִּסֵּא עִם כָּזֶה כָּרִיּוֹת, אֲבָל הוּא כָּכָה... אֲנָשִׁים שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יְכוֹלִים לַחֲטֹף דִּכָּאוֹן מֵהַצַּעַר, זֶה לֹא פָּשׁוּט! אֲנִי עַכְשָׁו הוֹלֵךְ לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁלֹּא סִפַּרְתִּי אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם, אֲנִי שׁוֹמֵר אֶת זֶה בַּבֶּטֶן שֶׁלִּי, אֲבָל בִּגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת זֶה. תַּקְשִׁיבוּ טוֹב, רַבּוֹתַי! מָה הָרַב קוּק עָשָׂה בַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁלִּפְנֵי נְפִילָתוֹ לְמִשְׁכָּב? זֶה הָיָה – אֲנִי מְדַבֵּר אִתְכֶם – בְּיוֹם רִאשׁוֹן. בְּיוֹם שֵׁנִי כְּבָר הָרַב הָיָה לְלֹא הַכָּרָה. בְּיוֹם רִאשׁוֹן בְּסוֹף חֹדֶשׁ אִיָּר, אוּלַי כ"ח בְּאִיָּר אוֹ כ"ט, אֲנִי לֹא זוֹכֵר. מָה הוּא עָשָׂה? הָרַבָּנִית בָּאָה אֵלָיו לַחדר, הָרַבָּנִית קוּק, וְאָמְרָה לוֹ שֶׁיֵּשׁ דָּבָר לֹא צָנוּעַ בָּעִיר, הִיא דִּבְרָה אִתּוֹ עַל אֵיזֶה מָקוֹם בָּעִיר – לֹא עַל הַחוֹף – שֶׁיֵּשׁ שָׁמָּה דְּבָרִים שֶׁל חֹסֶר צְנִיעוּת, וּבָאִים אֲנָשִׁים וְיֵשׁ שָׁמָּה מִשְׂרָדִים מֶמְשַׁלְתִּיִּים, וְיֵשׁ כָּל מִינֵי דְּבָרִים שנצרכים לתושבי העיר, וְיֵשׁ שָׁמָּה פְּרִיצוּת, כָּל מִינֵי פּוֹסְטים וְדְּבָרִים לֹא טוֹבִים, וְרָצוּ לְתַקֵּן אֶת זֶה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים גַּם שֶׁל הַמָּקוֹם, כֻּלָּם הָיוּ בְּמַגָּמָה טוֹבָה. בָא אֵיזֶה רָשָׁע גָּדוֹל, יָדוּעַ בָּעִיר שֶׁהוּא אוֹהֵב פְּרִיצוּת וְתּוֹעֵבוֹת וְהוּא אוֹהֵב לְהַפְרִיעַ לְכָל דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה – אֲנִי לֹא אוֹמֵר אֶת שְׁמוֹ, בא וְנִסָּה לַעֲצֹר אֶת הַמַּהֲלָכִים שֶׁל דְּבָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה בָּעִיר טְבֶרְיָה. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם עַכְשָׁו, הַשֵּׁם עֵדִי! הָרַב קוּק דִּבֵּר אִתִּי עַל זֶה גַּם בַּטֶּלֶפֿוֹן וְגַם בְּפֹעַל, בְּנוֹכַח כשֶׁהָיִיתִי אִתּוֹ, הרב אָסַף שְׁלֹשָׁה רַבָּנִים, הוֹשִׁיב אוֹתָם, זֶה הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן הַצִּבּוּרִי שֶׁהוּא עָשָׂה, [בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יָקוּם וִינַהֵל אוֹתָנוּ עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל, אֲבָל זֶה הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן הַצִּבּוּרִי שֶׁהוּא עָשָׂה]: עָשָׂה בֵּית דִּין בַּחדר שֶׁלּוֹ, וְאָמַר: "עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים פֹּה גְּזֵרַת בֵּית דִּין, שֶׁמִּי שֶׁיַּפְרִיעַ בִּטְבֶרְיָה לַקְּדֻשָּׁה, לַשַּׁבָּת – כָּכָה אָמַר – לֹא יַשְׁלִים אֶת חַיָּיו הָרְגִילִים בַּאֲרִיכוּת יָמִים! יִתְקַצְּרוּ יָמָיו!" מַפְחִיד! אָמַר: "זֶה אֲנִי מְבַקֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם עַכְשָׁו מִפֹּה. וְכֵיוָן שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מְקַצְרִים אֶת חַיַּי, גַּם כְּשֶׁאֲנִי אֶעֱלֶה לְלַמְעְלָה, שָׁמָּה אֲנִי אֶפְעַל. וַאֲנִי אֶפְעַל יוֹתֵר חָזָק מִמָּה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִפְעֹל פֹּה!". מִי יוֹדֵעַ גַּם עַכְשָׁו מָה הָרַב קוּק עוֹשֶׂה כְּשֶׁהוּא בְּלִי הַכָּרָה, וּמִי יוֹדֵעַ מָה הוּא פּוֹעֵל בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ! מִי יוֹדֵעַ! יֵשׁ סִרְטוֹן שֶׁהִתְפַּרְסֵם שֶׁהָרַב קוּק אָמַר עַל פְּרִיצוּת וְחוֹפִים, אָז הוּא אָמַר: "זֶה יַהֲרֹג אוֹתִי וַאֲנִי אֶעֱלֶה לַשָּׁמַיִם". זֶה הִתְפַּרְסֵם, כֻּלָּם רָאוּ. אֲבָל הַמּוֹשַׁב בֵּית דִּין הַזֶּה שֶׁהוּא הוֹשִׁיב לִפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן, כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן, סוֹף אִיָּר הָיָה. וְעָשָׂה בֵּית דִּין בַּחדר שֶׁלּוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת מַמָּשׁ לִפְנֵי הַנְּפִילָה, הַקְּרִיסָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת שֶׁהוּא נָפַל, וְעִם זֶה הוּא עָזַב אֶת טְבֶרְיָה וְהָלַךְ מֵאִתָּנוּ כְּבָר אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כָּל מִי שֶׁגָּר בִּטְבֶרְיָה צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַחַיִּים שֶׁל הָרַב קוּק תְּלוּיִם מִנֶּגֶד! הוּא אוֹמֵר מְפֹרָשׁ אֶת זֶה: מְקַצֵּר אֶת חַיָּיו. הוּא אוֹמֵר מְפֹרָשׁ מָה יִהְיֶה לְמִי שֶׁחַס וְשָׁלוֹם יַעֲשֶׂה בָּעִיר הַזֹּאת גִּבּוּי לְאֵיזֶה חִלּוּל שַׁבָּת, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה אִם הוּא בָּעִירִיָּה אוֹ בַּחֶבְרָה הַכַּלְכָּלִית אוֹ בְּאִיגוד עָרֵי כִּנֶּרֶת, לֹא יוֹדֵעַ מָה, לֹא מְשַׁנֶּה אֵיפֹה אַתָּה, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה אִם הִצְטַלַּמְתָּ עִם הָרַב קוּק אוֹ לֹא הִצְטַלַּמְתָּ עִם הָרַב קוּק, לֹא מְשַׁנֶּה אִם יֵשׁ לְךָ כִּפָּה כָּזֹאת אוֹ כִּפָּה כָּזֹאת אוֹ אֵין לְךָ כִּפָּה. אֲנַחְנוּ רוֹצִים סֵפֶר הַחַיִּים. סֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, פַּרְנָסָה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה. מִי שֶׁאוֹמֵר אֶת דברי האמת הללו, מָה אוֹמְרִים? "הוּא קִיצוֹנִי". יֵשׁ אֲנָשִׁים רְשָׁעִים! אֲנָשִׁים רְשָׁעִים, הֵם לֹא יְכוֹלִים לִרְאוֹת שֶׁאוֹמְרִים אֶת הָאֱמֶת. אבל הָאֱמֶת צְרִיכָה לְהֵאָמֵר, לְפָחוֹת לִפְנֵי יוֹם הַדִּין, דִּין בורא עולם זֶה אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ! חִלּוּלֵי שַׁבָּת וְהַפְּרִיצוּיּוֹת מַגְדְּעִים לָנוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל צְעִירִים! הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: זֶה הוֹרֵג בַּחוּרִים צְעִירִים, זֶה עוֹשֶׂה אָסוֹנוֹת, זֶה עוֹשֶׂה מַחֲלוֹת. הִנֵּה, בַּכִּנֶּרֶת עַכְשָׁו יֵשׁ אֵיזֶה אָמֶבָּה, אָמֶבָּה, לֹא יוֹדֵעַ מָה זֶה. שָׁמַעְתָּ? מִשְׂרַד הַבְּרִיאוּת פִּרְסֵם: כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ לַכִּנֶּרֶת – זֶה עַל דַּעְתּוֹ, זֶה אוֹכֵל אֶת הַמֹּחַ! לָמָּה? יֵשׁ חַיידק טוֹרֵף שָׁמָּה! לָמָּה? בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֵבָה, פְּרִיצוּת! הַתּוֹרָה – "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם". הַתּוֹרָה אוֹהֶבֶת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. אַתָּה רוֹצֶה לֵהָנוֹת, לְכייף, לְבַלּוֹת – הַכֹּל בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר! תִּסְגֹּר בַּבַּיִת שֶׁלְּךָ בִּצְנִיעוּת, תַּעֲשֶׂה לְךָ אַחְלָה בְּרֵכָה, לֵךְ לַחוֹף נִפְרָד, תַּעֲשֶׂה לְךָ אַחְלָה עַל הָאֵשׁ. לָמָּה עִם עֲבֵרָה אַתָּה רוֹצֶה לְבַלּוֹת, לְטַיֵּל מִיּוֹם רִאשׁוֹן עַד יוֹם שִׁשִּׁי, לא בשבת קדש חס ושלום. בִּפְרָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם הַדִּין, חָל בְּיוֹם שַׁבָּת. יוֹם הַדִּין, דָּנִים אֶת הָאָדָם, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בִּכְלָל? כָּל שֶׁכֵּן שַׁבָּת שֶׁזֶּה יוֹם הַדִּין! אִם רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹצֵא בְּשַׁבָּת, אֵין תְּקִיעַת שׁוֹפָר, ואם מַחַלְלִים שַׁבָּת – אוֹמֵר הַ'מִּנְחַת עָנִי': זֶה עוֹשֶׂה קִטְרוּגִים גְּדוֹלִים! שְׁבִיעִי בְּאוֹקְטוֹבֶר מָתַי הָיָה? בִּשְׁמַחַת תּוֹרָה, בְּאוֹתָהּ שָׁנָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, שְׁנַת תַּשְׁפָּ"ד. זֶה עוֹשֶׂה קִטְרוּגִים! אֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁהַחַיִּים שֶׁל הָרַב קוּק יַאֲרִיכוּ, וַאֲנַחְנוּ רוֹצִים גַּם שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים יַאֲרִיכוּ יָמִים. אֲבָל הָרַב קוּק עָשָׂה בֵּית דִּין, שֶׁמִּי שֶׁיְּסַיֵּעַ לַפְּרִיצוּיּוֹת בַּחוֹפִים, בָּאֵרוּעִים, וּלְחִלּוּלֵי שַׁבָּת בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁהִיא – יִתְקַצְּרוּ יָמָיו! וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ, לֹא מְשַׁנֶּה מָה קוֹרְאִים לוֹ. תַּפְקִיד לֹא עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר בַּשָּׁמַיִם. בַּשָּׁמַיִם עוֹשֶׂה מָה הַיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁלְּךָ! אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְאַחֵל לְכֻלָּם אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים בְּטוֹב וּבִנְעִימִים. שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ בִּטְבֶרְיָה וּבְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַיְּהוּדִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם לְחַיִּים לְחַיִּים שְׂמֵחִים, לְחַיִּים קְדוֹשִׁים. וַעֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, רַבֵּנוּ רַבִּי חִזְקִיָּהוּ דֹּב הַכֹּהֵן קוּק – בִּלְעָדָיו אֵין לָנוּ חַיִּים! "הוּא יָנוּס לְאַחַת הֶעָרִים וָחָי, תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ", חַיֵּי בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה וּמְבַקְשֶׁיהָ בְּלֹא תּוֹרָה כַּמִּיתָה חֲשׁוּבִים. אֲנַחְנוּ בְּלִי הָרַב קוּק, כֻּלָּנוּ כְּמוֹ מֵתִים כְּבָר, אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים כָּכָה כְּבָר לְצַעֲרֵנוּ הָרַב. אוֹי לָנוּ! עַכְשָׁו זֶה יוֹם הַדִּין, יִפָּסֵק הַגְּזַר דִּין עָלֵינוּ. מָה שֶׁיִּפָּסֵק עַל הָרַב קוּק יִפָּסֵק עָלֵינוּ, רַבּוֹתַי! אָז אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר. אָמַרְתִּי פֹּה שֶׁהָרַב קוּק אָמַר לֹא לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, רַק אִם זֶה מִתְפָּרֵץ לְךָ – תְּבַקֵּשׁ. יֵשׁ דֵּעוֹת, רַבִּי יִשְׂרָאֵל סָלַנְטֶר וְעוֹד בספרי האחרונים כידוע, מביאים את הר"ן שאומר "אִם לֹא עַכְשָׁו אימָתַי?". יש בזה אריכות ודיונים. הָרַב קוּק אָמַר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה רַק מְבַקְשִׁים לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם, זֶהוּ! אִם יִתְפָּרֵץ לְךָ מַשֶּׁהוּ – תְּבַקֵּשׁ, אַל תְּתַכְנֵן בַּקָּשׁוֹת. שָׁאֲלוּ אוֹתִי: "וּמָה עִם הָרַב קוּק? לֹא לְבַקֵּשׁ עָלָיו גַּם?". אָז אָמַרְתִּי: זֶה לֹא תְּשׁוּבָה חִדּוּדִית, זֶה תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ אֶת זֶה מֵהַלֵּב. אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁכָּל הַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם וּלְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, זֶה בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לִי רַבִּי! בְּלִי רַב אֲנִי לֹא יָכוֹל לִחְיוֹת. אָז אֵיךְ אֲנִי אַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם בְּלִי הָרַב קוּק? כָּכָה אֲנִי מַרְגִּישׁ, אֲנִי לֹא יָכוֹל   אָז אִם אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁהָרַב קוּק יִהְיֶה בָּרִיא, זֶה בְּעֶצֶם אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּהְיֶה לִי אֶת הַמוֹרה דֶּרֶךְ שֶׁאֲנִי אוּכַל לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם. לֹא לִהְיוֹת מְשִׁיחִיסְטִים מְשֻׁגָּעִים! הָרַב קוּק זֶה הָרַב קוּק, בּוֹרֵא עוֹלָם זֶה בּוֹרֵא עוֹלָם. אֲבָל אֲנַחְנוּ – כָּל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ לוֹ אֶת הַמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁלּוֹ, "וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". אֵין לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ לְהַשָּׂגוֹת אֲמִתִּיּוֹת בְּלִי רַבִּי. הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל זֶה הָרַב קוּק. אֲנִי יָכוֹל לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם? אֲנִי צָרִיךְ מִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתִי, "יֵשׁ מֵאַיִן" "אֱמוּנָה". אֵיךְ הָרַב קוּק מְתָאֵר לְךָ כָּל דָּבָר בַּקְּדֻשָּׁה, אֵיךְ הָרַב קוּק מְתָאֵר לְךָ כָּל דָּבָר בָּאֱמוּנָה! לוֹקֵחַ אֶת כָּל גּוּף הָאָדָם, מַסְבִּיר לְךָ אֵיךְ זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל בָּרוּחָנִיּוּת. אֶתְמוֹל רָאִיתִי בַּסְּפָרִים שֶׁלּוֹ, מְדַבֵּר עַל הַחַמְצָן וְהַחַנְקָן – הַחַמְצָן קְצָת, הַרְבֵּה חַנְקָן – לָמָּה זֶה כָּכָה מִבְּחִינָה רוּחָנִית, אֵיךְ זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל. כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם הוּא מַרְאֶה לְךָ אֶת הָאֱלֹהוּת שֶׁבַּדָּבָר הַזֶּה, "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ". אָז כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ רַבִּי כָּזֶה גָּדוֹל, אַתָּה לֹא יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלִי אֱמוּנָה. הוּא מַזְרִיק לְךָ אֱמוּנָה! וְהַמְלָכַת הַשֵּׁם זֶה רַק בֶּאֱמוּנָה. אָז אֲנַחְנוּ, כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ רַק מַמְלִיכִים אֶת הַשֵּׁם, וְהַכְּלֵי קִבּוּל הַיְּחִיד שֶׁלָּנוּ שֶׁלָּנוּ לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם זֶה הָרַבִּי, רַבֵּנוּ חִזְקִיָּהוּ דֹּב הַכֹּהֵן קוּק, אָז תְּפִלָּה עַל הָרַב קוּק הִיא קְשׁוּרָה לַתְּפִלָּה עַל הַמְלָכַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא ידות הַכֵּלִים שֶׁלָּנוּ לְהַמְלָכַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, ממילא ודאי שאֲנִי אֶתְפַּלֵּל עָלָיו. אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּפַרְסְמוּ אֶת מָה שֶׁאָמַרְתִּי עַכְשָׁו. תְּפַרְסְמוּ אֶת זֶה, אַל תִּפְחֲדוּ מֵאַף אֶחָד! כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁזֶּה קִיצוֹנִיּוּת – הוּא רָשָׁע וְהוּא חָנֵף! זֶה הָאֱמֶת! הָרַב קוּק בָּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לִפְנֵי נְפִילָתוֹ עָשָׂה בֵּית דִּין. עַד הַיּוֹם אָמַרְתִּי אֲנִי מִסְתַּפֵּק אִם לְפַרְסֵם אֶת זֶה. עַכְשָׁו זֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲנִי מְפַרְסֵם! מִי שֶׁרוֹצֶה עֵדִים – אֲנִי מֵעִיד לָכֶם, הָרַב אֶיתם וַיְנְבֶּרְג הָיָה שָׁמָּה, אַתֶּם יְכוֹלִים לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, הוּא הָיָה מֵחַבְרֵי בֵּית הַדִּין. הָרַב קוּק אָמַר: כָּל מִי שֶׁבִּטְבֶרְיָה יַעֲשֶׂה סִיּוּעַ לְחִלּוּל שַׁבָּת – לֹא מְשַׁנֶּה אֵיזֶה תַּפְקִיד הוּא, אוֹ בָּעִירִיָּה אוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם אוֹ סְתָם בֶּן אָדָם – אוֹ מי שמסייע לַפְּרִיצוּת, יִתְקַצְּרוּ יָמָיו! וְאמר הרב, הוּא גּוֹרֵם לִי קִצּוּר יָמִים, וַאֲנִי אֶפְעַל לְמַעְלָה נֶגְדּוֹ! וְכָל מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמַעַן הַשַּׁבָּת וּלְמַעַן הַקְּדֻשָּׁה, יַאֲרִיכוּן יָמָיו בְּטוֹב וּשְׁנוֹתָיו בִּנְעִימִים! לֹא לִתְפֹּס אֶת הַמִּלִּים שֶׁלִּי עַכְשָׁו: "הִנֵּה הוּא אוֹמֵר, הִנֵּה הוּא קִלֵּל". טפש מְטֻמְטָם! הַחִלּוּל שַׁבָּת שֶׁלְּךָ הוּא פִּי מִילְיוֹן מֵעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מִילְיוֹן קְלָלוֹת שֶׁאֲנִי אֲקַלֵּל! אַתָּה בְּעַצְמְךָ מְּקַלֵּל אֶת עַצְמְךָ בְּחִלּוּל שַׁבָּת! תַּפְסִיקוּ לִהְיוֹת מְשֻׁגָּעִים, תִּשְׁמְעוּ אֶת הָאֱמֶת מִמִּי שֶׁאָמְרָה. אֲנִי לֹא אוֹמֵר אֶת זֶה לַצִּבּוּר פֹּה שכולם אהובים, יֵשׁ כַּמָּה מְשֻׁגָּעִים שֶׁרוֹאִים אֶת מָה שֶׁהוּא מַסְרִיט, וְאוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי זֶה הַסתה. אֶחָד מֵהֶם, הַיָּדוּעַ הַמִּסְכֵּן הידוע מֵרְחוֹב הַשִּׁטָּה, אֲנַחְנוּ לֹא מוֹחֲלִים לוֹ לָאָדָם הַזֶּה שֶׁקִּצֵּר אֶת יָמָיו שֶׁל הָרַב קוּק. וַאֲנַחְנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם נַעֲשֶׂה לְמַעַן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל הָרַב קוּק.

 

 
מרן החד"ה קוק שליט"א כיבוד הורים מצוה "חמורה שבחמורות" והטורח בה יזכה להיות שותף ב"חמורו" של משיח   סיפר לי ידידי היקר רס"י דאדון שליט"א על אחד החברים [ידידינו ל. א. הי"ו] שנכנס לפני כמה שנים לחדרו של רבינו החד"ה קוק שליט"א וסיפר לרבינו בבכי על המצב הרפואי של אמו שמתדרדר והקושי הגדול שיש לו ללכת ולכבד אותה, רבינו שליט"א בכה עמו בדמעות ממש, ובתוך הדברים אמר לו:   חמורה שבחמורות – חמורו של משיח הרי המשיח יבא על "חמור" כמ"ש בזכריה (ט, ט) "גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת", ומבואר בסנהדרין (צח ע"א) שיבא המשיח כעני על חמור. [וע"ש הסוגיא].   וה"חמור" הזה הוא בחי' מצות כיבוד הורים שהיא "חמורה שבחמורות שבתורה", כמ"ש בירושלמי (פ"ק דפאה) השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות, מצוה קלה שבקלות - זה שלוח הקן, ומצוה חמורה שבחמורות - זה כיבוד אב ואם, ובשתיהן כתיב והארכת ימים. ע"כ.   סיים רבינו שליט"א: מי שזוכה להתאמץ במצווה הזאת יזכה להיות עם המשיח על החמור שלו ולהיות חלק מהגאולה.   רמז לשון הפסוקים בהנ"ל וראה זה פלא מה שמצאתי בהיסח הדעת שהמילים "איש אמו ואביו" (ויקרא יט, ג) עולים בגי' 383, והמילים "משיח הוי"ה" (כלשון הכתוב בספר שמואל כמה פעמים) עולים בגי' 384, הרי שעל ידי קיום איש אמו ואביו זוכים לבחי' "תראו" היינו ראיית פני "משיח ה'" מתוך שמחה ורחמים, והיינו דסמיך ליה "ואת שבתותי תשמורו" שעל ידי כח השבת ניצול מחבלי משיח (שבת קיח ע"א), ומה שיש ב"משיח הויה" מספר אחד טפי מ"איש אמו ואביו" היינו להורות על עליית המדרגה הנ"ל בבחי' "ילכו מחיל אל חיל".   סוד רב יוסף בצל פסולת החמור ועוד דבר פלא מצאתי דאיתא בקידושין (לא ע"ב) רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה, אמר, איקום מקמי שכינה דאתיא. הרי לנו הפלגת כיבוד הורים של ר"י, ובסנהדרין (צח ע"ב) איתא, אמר עולא שיבוא המשיח - ולא אראנו. [כלומר, שלא יבוא בזמני]. וכן אמר רבה שיבוא - ולא אראנו. [וע"ש בגמ' להלן טעם הדבר שמא יגרום החטא ויסבול בחבלי משיח]. רב יוסף אמר, שיבא, ורצוני לראותו, אפילו אם אזכה רק לשבת בצל הרעי של חמורו. ע"כ.   הרי לפנינו שרב יוסף לא חשש מצער החטא שמביא חבלי משיח, לעומת עולא ורבה שחששו מחבלי משיח. וצ"ב. וב"עיון יעקב" שם ביאר, דכיון שהיה ר"י עניו מאד כמ"ש בסוטה (מט ע"ב) וכתיב "וענוים ירשו ארץ", לכן לא חשש מחבלי משיח. ולאור דברינו יש לומר בס"ד דדביקותו העצומה במצות כיבוד הורים החמורה שבחמורות דין גרמא ליה, רק שבענות קדשו אמר שישב בצל הרעי של חמור המשיח.   וכתב מרן החד"ה קוק שליט"א בס' "אוריאל" ח"ב (מע' משיח, עמ' קיז) וז"ל: בגמ' פרק חלק קאמר רב יוסף שיזכה לישב בצל חמורו של משיח מתוך ענוה יתירה שבו, ומ"מ שמעינן מהתם דאיכא דרגת גלוי "משיח" גופיה, ואיכא דרגת גלוי "חמור של משיח", ומשמע שמכוון במאמר (שבת קיב ע"ב) אם ראשונים כבנ"א אנחנו כחמורים, וממילא לגבי "ראשונים" איכא גלוי בחינת משיח גופיה, ולגבי אחרונים הוי גלוי חמור של משיח, ולגבי מי שלא קדש כ"כ את "החומר" הוי דרגת פסולת של חמור של משיח הנזכרת שם, ולגבי מי שהשתעבד לתאות הפסלת אשתייר גלוי צל פסלת החמור בלבד הנזכר שם (דו"ק מעט).   רבי מאיר קבור מעומד – קבורת חמור והנה בס' "שער הגלגולים" (שלהי הקדמה לז) כתוב, "ונלע"ד כי הודה לי מורי על רבי מאיר שהוא קבור מעומד כמו שאומרים בני אדם". ע"כ. [ובירושלמי (פ"ט דכלאים ה"ג) איתא, שרבי ירמיה צוה שלאחר מותו ילבישו אותו בגדים חשובים כדרך שהיה רגיל בחייו, ויתנו מנעלים ברגליו, ויתנו מקלו בידו, וישכיבו אותו על צדו, כדי שיהיה מוכן לקבל פני משיח. וראה מש"כ בהגהות המנחת אלעזר על הירושלמי שם].   והנה מבואר בבבא בתרא (קא ע"א) דקבורה מעומד היא "קבורת חמור". וראה צורת הקבורה בשו"ע יו"ד (סימן שסב ס"ב), וע"ש בש"ך (סק"ב, ובש"ך יו"ד סו"ס רפט). וא"כ צריך ביאור איך רבי מאיר קבור מעומד, הלא יש בזה בזיונא דקבורת חמור.   ומשמע דכיון דרבי מאיר מבקש להיות מוכן לקבל פני משיח במהירות, ובפרט שמטבריה עתידין להגאל (ר"ה לא ע"ב), אם כן בקבורה זו הוא מחובר לבחי' "עני ורוכב על חמור" הנ"ל. ודו"ק.   ויש לציין דמבואר ברמב"ם (פ"ט דטומאת מת ה"ג) דהקפידא היא שלא לקבור יושב, ואין קפידא על עומד. ע"ש. וכ"כ ברע"ב (פ"ט דנזיר מ"ג). ע"ש. אמנם בשו"ע ובש"ך שם מבואר דגם עומד לאו שפיר.   וראה מה שכתב מרן החד"ה קוק שליט"א בס' "שם משמעון" (מערכת נוצרים) בענין צורת צלב של הרשעים ע"ש צורת תליית יש"ו. ודו"ק.     רמזי משיח לשנת התשפ"ז   כתיב בשיר השירים (ה, יא) "רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוֻצּוֹתָיו֙ תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב".   ואיתא במדרש זוטא (פרשה ה סימן יא) "ראשו כתם פז. בשעה שהוא מביא את היסורים על ישראל לנקותם מעון. קוצותיו תלתלים. זה [היה] המזבח".   ויש לרמוז "ראשו כתם פז" ר"ת "כפר", דהיינו כפרת היסורים הנ"ל.   ומשמע ד"ראש השנה תשפ"ז" בחינת "ראש'ו כתם פז", שכבר יתכפר הכל לטובה, וישראל נתמרקו ביסורים והגיע זמן גאולם ודאי ובפרט לפי סוד "וירד מיעקב" של הזוה"ק.   והקוראים כל התהלים פעמיים בר"ה כמנין "כפר", יכוונו לר"ת כפר הנ"ל.   גם יש לרמוז "ראשו כתם פז", שיש במילים אלו את אותיות תשפ"ז, ונותרו אותיות "ראוכ"מ" שהם בגי' "ארוכה לה" [ע"פ הפס' בירמיה (ל, יז) "כי אעלה ארוכה לך"], שהוא סימן ארוכה ומרפא לכנסת ישראל בעגלא דידן אכי"ר.   הוסיף על כל הנ"ל ידידי הרה"ג ר' יקותיאל פיש שליט"א, דסימן תקפ"ו בשו"ע או"ח מדבר מהלכות שופר כנודע, [וכבא אמרו ד"תקפו" בגי' "שופר"] וראה זה פלא שיש שם תשפ"ז מילים, והוא רמז פלאי על שנת תשפ"ז שבה נזכה לשמוע שופר גדול לחירותינו.   וכתבתי אליו, שרגילים לומר ד"תקפו" אותיות "תוקף" ["ונתנה  קדושת היום כי הוא נורא ואיום" וכו'], אך יש לומר במקום "תוקף" – "פותק", שהוא לשון "פותק מים" [כידוע בכמה דוכתי בחז"ל], וכן פותקין מים לגינה במסכת שבת, ופותקין ביבותיהן במסכת ב"ק - הרומז אל זרימת החסדים, וממילא יתעורר "פתק'א טבא".   גם יש לומר ד"תקפו" רומז אל "ת"ק" של פי חמש מאות ברחמים וטובה, לעומת "פו" - שהוא מנין דין "אלהים", בבחי' מרובה מדה טובה ממדת פורענות פי ת"ק.   שמעתי ממרן החד"ה קוק שליט"א ד"ראש השנה" - 861 וכן "בית המקדש" – 861   והנני מוסיף בס"ד   "שופר ער" – 861 [ביאור הענין, כי השופר אומר לישראל "עורו" כלשון הר"מ (פ"ג מתשובה ה"ד), וכן לא ישנים בר"ה וכדהביאו הראשו' מהירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא" וכו'] "חסד שבת יכולה היא" – 861 [ביאור הענין ע"פ לשון חז"ל (שבת יב ע"ב) על השבת "יכולה היא שתרחם", וה"נ שבת פועלת את הרחמים במקום השופר כמ"ש המקובלים]   בברכת שנה טובה ומבורכת ידידכם הקטן יקותיאל דטבריה

 

 

 

 

 

 

 

 ברוך דיין האמתהרה"ח ר' ברוך יעקב קרישבסקי ז"לבן הרה"ח שמעון דוב קרישבסקי ז'למזקני חשובי חסידי תולדות אהרן

 חנות הפלאפל היה של הוריו, וכאשר נסעו לתקופה ארוכה לחו"ל הוא ניהל את החנות - מדובר בהיסטוריה של לפני שישים שנה ויותר לפחות

 

 

 

 

פעיל המחאה דני גלנט פרסם פוסט חריף נגד טליק גואילי, אמו של רס"ם רני גואילי ז"ל, ששוריינה ברשימת הליכוד, בעקבות דברים שאמרה בסרטון תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו.

לקראת ראש השנה, סיכם ראש הממשלה בנימין נתניהו את הישגי השנה החולפת, הדגיש את המחויבות להשבת החטופים וקרא לאחדות בעם ישראל.

ניסוי מבוקר שפורסם בכתב העת Scientific Reports מצא שחודש של שימוש במטהר אוויר עם מסנן HEPA שיפר ב-12% את הגמישות המחשבתית בקרב בני 40 ומעלה, ללא מאמץ מצד המשתתפים.

פיפ"א מעדכנת את הכללים לסיום חוזים של שחקני כדורגל כדי למנוע סכסוכים משפטיים וחסמים בהעברות. השינוי, שייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2027, קובע מנגנון פיצויים ברור ושקוף יותר במקרים של סיום חוזה חד-צדדי.

ניתוח ביקורתי על דפוסי קבלת ההחלטות של בנימין נתניהו, מהתנהלותו מול חמאס ועד לאחריותו האישית למחדלים הביטחוניים.

סקירת המהלכים הפוליטיים האחרונים: אסטרטגיות הליכוד תחת נתניהו, הצטרפות אישים לרשימה, והמשבר הפנימי במפלגת יהדות התורה סביב הסכמי בוררות וחוק הגיוס.

בעקבות דרישת גורמי ביטחון והפגנות מתוכננות נגד ישראל, בוטלה סעודת החג המתוכננת בבית חב"ד בפוקט שבתאילנד. המשתתפים התבקשו להתרחק מהמקום בשל חשש לאלימות.

מכבי נתניה צירפה בהשאלה את שחקן ההתקפה הברזילאי בן ה-22, איזק רודריגס דה לימה, מאתלטיקו פרנאנסה. העסקה כוללת אופציית רכישה ומותנית במעבר בדיקות רפואיות.

חבר להקת 'כנסיית השכל' ותושב קיבוץ דורות, רן אלמליח, משתף בתהליך ההחלמה האישי והיצירתי שלו מאז ה-7 באוקטובר, ועל השתתפותו בתערוכה 'קולות מהעוטף'.

שחקן הכנף הוולשי סורבה תומאס, שחתם הקיץ בהאל סיטי, יצא ללא פגע מתאונת דרכים קשה סמוך למתחם האימונים של המועדון. רכבו התהפך, אך השחקן חולץ ללא פציעות.

השחקנית הישראלית גל גדות התארחה אצל ג'ימי קימל, הציגה מסורות מראש השנה כולל תקיעה בשופר, ושיתפה בחוויות מהצילומים לסרטה החדש "מרוץ נגד הזמן".

מרכז האמנות Fluctuart בפריז משיק את התערוכה '[IN]IMAGINABLE', המוקדשת לזרמי האמנות Lowbrow והסוריאליזם הפופ. התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום בין ה-10 בספטמבר ל-20 בדצמבר 2026.

לאחר חמישה עשורים, הנוכחות הבינלאומית בדרום לבנון עומדת להסתיים בסוף 2026. מעבר להיבט הביטחוני, נסיגת יוניפי"ל צפויה לטלטל את הכלכלה המקומית בצור, שהפכה עם השנים לתלויה בשירותים ובתשתיות שנבנו עבור כוחות האו"ם.

החלוץ המצרי של ברצלונה, חמזה עבד אל-קארים, האריך את חוזהו במועדון עד שנת 2030. המועדון צפוי להעלות את סעיף השחרור שלו לאחר ההתקדמות המרשימה שהפגין בחודשים האחרונים.

בית משפט השלום באשדוד חייב את חברת 'הראל' בפיצוי של כ-136 אלף שקל בגין נזקי רטיבות בדירת עורך דין. למרות שהתביעה התקבלה רק בחלקה, השופט הטיל על החברה את מלוא הוצאות המשפט בשל התנהלותה הסחבתנית.

לקראת כניסת החג, המשטרה ומשרד התחבורה נערכים לעומסים חריגים בכבישים ותגבור כוחות ביטחון. שעת השיא בעומסי התנועה צפויה סביב 16:00, ובירושלים יחולו חסימות צירים מרכזיים.

רבע מאה לפיגועי ה-11 בספטמבר, אנו בוחנים את הממצאים המדעיים סביב קריסת המגדלים, ההשלכות הבריאותיות ארוכות הטווח על צוותי ההצלה, הלקחים המודיעיניים והתמודדות עם פייק ניוז.

גוגל הציגה את גרסה 2.0 של כלי ה-ADB האלחוטי. העדכון מבטיח חיבור מהיר ב-66%, יציבות משופרת באמצעות תשתית mDNS חדשה ומנגנוני אבטחה המנתקים את החיבור ברשתות שאינן מהימנות.

סקירה של כותרות היום: דרמה רפואית לכדורגלן, התוכניות של רמי לוי, שינויים בהכשרת נהגים, ביצועי מניות בבורסה ומגמות ה-AI לשנת 2027.

מרכז המחקר המשותף (JRC) של האיחוד האירופי בבלגיה מפעיל תשתיות מתקדמות לבדיקת טכנולוגיות אבטחה, גילוי עקבות חומרי נפץ וחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני ברחבי אירופה.

תושבת ראשון לציון נעצרה בחולון לאחר שנתפסה משתמשת בטלפון הנייד בזמן נהיגה. בחיפוש ברכבה נמצאו מעל קילוגרם מריחואנה, חשיש ואלפי שקלים במזומן; המשטרה חושדת כי נהגה תחת השפעת סמים.

סרט חדש של יובל אברהם ורחל שור, המציג עדויות אנונימיות על פעילות צה"ל בעזה, מעורר ביקורת חריפה מצד חברת הכנסת טלי גוטליב וגורמים פוליטיים.

רוסיה וסין התנגדו לכינוס מועצת הביטחון של האו"ם בנושא תוכנית הגרעין האיראנית, תוך דחיית ניסיונות להפעלת מנגנון ה-Snapback להטלת סנקציות.

עתידו של פדריקו קייזה בליברפול הופך מעורפל מיום ליום, עם דיווחים על מעבר אפשרי לספרד בחלון ההעברות של ינואר.

בית"ר ירושלים השלימה את החתמתו של אלכסיס סרנה, מהלך שנועד לאזן את הקישור של הקבוצה מבחינה טכנית ופיזית. המנהל המקצועי אלמוג כהן חיפש שחקן מנוסה בעל פרופיל גבוה כדי להוביל את מרכז השדה בעונה הקרובה.

יו"ר המטות המשולבים גנרל דן קיין קורא לתעשייה הביטחונית לאמץ מודל של סיכון משותף עם הפנטגון, תוך דגש על מהירות, חדשנות ויצירת מסה של אמצעים טכנולוגיים מול איומים מתפתחים.

חברת אנתרופיק מדווחת על ניסיונות של גורמים עוינים להשתמש במודל הבינה המלאכותית 'קלוד' לצרכי תעמולה, מעקב אחר מתנגדי משטר ופיתוח אמצעי לחימה ביולוגיים וקונבנציונליים.

צה"ל מתגבר כוחות ביהודה ושומרון עם 26 גדודים לקראת חגי תשרי. במקביל, חוסל בכיר בחמאס בחאן יונס וסוכלה הברחת נשק גדולה בגבול ירדן.

לקראת ראש השנה, רבים מחליפים את הסוכר הלבן בדבש, סילאן או מייפל מתוך מחשבה שמדובר בחלופה בריאה. מומחים מבהירים: מדובר בממתיקים מרוכזים שמשפיעים על רמות הגלוקוז בדם, וחשוב לצרוך אותם במתינות.

In 2021, Netanyahu said Itamar Ben Gvir was unfit to serve as a minister • Less than two years later, he appointed him national security minister • His latest moves further blur the line between Kahanism and Israel’s mainstream right - a line that the mainstream right itself upheld for decades

11.9.2026

נקודות עיקריות Audio-Technica הכריזה על ATH-AL5NC, אוזניות Over-Ear אלחוטיות ראשונות של המותג במבנה פתוח. הדגם משלב דרייברים דינמיים בקוטר 53 מ"מ עם תמיכה בקודק LDAC להזרמת אודיו באיכות גבוהה. האוזניות מציעות מנגנון הפחתת רעשים לצד מצב ייעודי להגבלת זליגת צליל לסביבה. זמן השימוש מגיע עד 75 שעות נגינה, והמחיר הרשמי נקבע על 279 דולר (כ-837 […] The post הוכרזו: Audio-Technica ATH-AL5NC: אוזניות אלחוטיות פתוחות עם ביטול רעשים first appeared on מגזין טכנולוגיה ובידור - Gadgety.

נקודות עיקריות סדרת iPhone 18 Pro שומרת על המידות ועל המסכים של סדרת iPhone 17 Pro, והשינויים בין הדורות מתרכזים במעבד, במצלמה ובסוללה המצלמה הראשית עוברת מצמצם קבוע לצמצם משתנה עם בקרות ידניות, ומעבד A20 Pro מספק לפי אפל שיפור של עד 40% בביצועים בגרסאות עם SIM פיזי שיימכרו בישראל, הסוללה של הפרו מקס גדלה […] The post השוואה: iPhone 18 Pro מול iPhone 17 Pro – מה באמת השתנה בין הדורות first appeared on מגזין טכנולוגיה ובידור - Gadgety.

נקודות עיקריות חברת DeepSeek הכריזה על V4.1-Flash, מודל מולטימודלי בקוד פתוח המיועד לעבודת סוכני AI על הקשרים ארוכים של עד מיליון טוקנים. ארכיטקטורה א-סימטרית מפרידה בין קריאת הקלט ליצירת הפלט, ומצמצמת את זיכרון ה-KV Cache לרבע מזה של הדור הקודם. במבחני קוד וסוכני תוכנה המודל מגיע לרמת GPT-5.6 Sol ו-Opus 5, אך נותר פער במבחנים […] The post הוכרז: DeepSeek V4.1-Flash: מודל מולטימודלי א-סימטרי לצמצום עלויות הזיכרון first appeared on מגזין טכנולוגיה ובידור - Gadgety.

נקודות עיקריות גוגל הציגה את ADB WiFi 2.0 עם שכתוב כולל לשלושת רכיבי המערכת המרכזיים. לפי נתוני החברה, ההתחברות מהירה ב-66% ב-90% מהמקרים, ושיעור ההצלחה של חיבור מחדש אוטומטי עלה ב-32%. המערכת מנתקת אוטומטית את החיבור ברשתות שאינן מוגדרות מהימנות ומחזירה אותו ברשתות מאושרות. השימוש דורש עדכון אל Android 17, כלי פלטפורמה 37.0.0 ו-Android Studio […] The post גוגל מציגה את ADB WiFi 2.0: חיבור אלחוטי מהיר ויציב יותר למכשירי אנדרואיד first appeared on מגזין טכנולוגיה ובידור - Gadgety.

זהירות: צרות עולם ראשון לפניכם. אני זוכר היטב איך בתוכנית השיפוצים הנוראית-מדהימה שהייתי צופה בה ("הבתים היפים בישראל") כולם תמיד אמרו שמזג האוויר הישראלי מאפשר לנו ליהנות מהגינה ב-90% מהשנה. ובכן, אני חייב להתוודות שאני לא נהנה כל כך מהגינה בבית שלי, ולא רק כי חם פה כמו בגיהנום, אלא כי בשנים האחרונות אני סובל […] The post עקיצה או הברקה? בדקתי את הפיתוח הישראלי שמעלים יתושים בעזרת יתושים appeared first on גיקטיים.

בשבועות האחרונים קשה להתחמק מ-Instinct, סוכן ה-AI החדש, שזמין רק למי שקיבל הזמנה אליו. אינסטינקט לא סתם עונה על שאלות – הוא ממש חי לכם במחשב, מתכתב במקומכם בוואטסאפ וגם סוגר עסקאות, הכל – אם רק תתנו לו גישה לחיים שלכם בערך. עכשיו, אחרי שגייס מאות מיליונים והרים דגלים אדומים של פרטיות, הסטארטאפ הצעיר משחרר […] The post סוכן ה-AI הוויראלי Instinct שדורש גישה לחיים שלכם, בדרך לשווי של 10 מיליארד דולר appeared first on גיקטיים.

שניים משלושת מכשירי מצפה החלל הוותיק שבו לאסוף נתונים, אך חללית השירות LINK לא תגביה את מסלולו. נאס״א מעריכה שסוויפט יירד בתוך חודש עד חודשיים מתחת לרף 300 הקילומטרים, שממנו התפעול נעשה קשה יותר

הסדרה שהציבה מדענים ומהנדסים בתפקידי הגיבורים העניקה השראה לדורות של חוקרים – וחזתה עולם של תקשורת ניידת, מחשבים מדברים, רפואה מתקדמת ושיתוף פעולה בין עמים

מייסד הפנומנולוגיה ראה בעצמו גרמני בכל מאודו, איבד בן במלחמת העולם הראשונה והקדיש את חייו לחקר התודעה. לאחר עליית הנאצים גילה כי בעיני המדינה שאהב הוא נותר יהודי וזר

האישה שברחה מאושוויץ / אלי מידוודהוצאת מטר358 עמודים כמעט ולא יוצא לי לכתוב על רומנים הסטורים מהסוג של מידווד.אז אפשר לומר שעבור קורא כמוני זו היתה הזדמנות טובה לבחון את הזאנר הזה שבתוך סוגת ספרי השואה יש לו מקום ויש לו קוראים וקוראות רבים ורבות.יש המון מלודרמטיות בספר הזה של מידווד שמתחיל כבר בכריכה המאוד... Continue Reading →

סיפורים מביכים / קארל צ'אפקהוצאת אפרסמון140 עמודיםתרגום: פאר פרידמן הדבר הראשון שתפס אותי כשהחזקתי את הספר הזה בידי זה האיור שעל כריכת הספר שמעביר את האוירה של הספר בצורה מושלמת, עוד לפני שפתחנו את העמוד הראשון: כלי האוכל היומיומיים והמוכרים, הסכין, המזלג והכף, מקבלים פתאום תפנית סוריאליסטית ומטרידה, כשהעין הניבטת מתוך הכף והשפתיים שעל המזלג... Continue Reading →

אם רחוב ביל היה יכול לדבר / ג'יימס בולדוויןהוצאת עם עובד210 עמודיםמאנגלית: רעות בן יעקב כשמתבוננים על הכריכה היפה של הספר הזה יככולים להבין שהיא בעצם מספרת את כל הסיפור.לפני הכל מדובר בסיפור אהבה אבל האהבה שבספר היא רק מעטפת שבאה לתאר את מצב השחורים ואת הגזענות הממוסדת בארצות הברית בתקופה שעליה הספר מדבר.אבל בולדווין... Continue Reading →